דמוקרטיה, מצביעים ושמאלנים ממורמרים

נכון, הילרי קיבלה קצת יותר קולות מטראמפ, ועדיין הבחירה בטראמפ היא מופע מרשים מאוד של דמוקרטיה. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ט' בחשון תשע"ז

המנצח לוקח הכל. דונלד טראמפ
המנצח לוקח הכל. דונלד טראמפ
צילום: Mike Segar , רויטרס

1. אחרי שהבינו שכלתה אליהם הרעה, ודונלד טראמפ יהיה הנשיא הבא של ארה"ב בניגוד לכל תחזיותיהם, פונים בחוגי השמאל בארה"ב, וגם קצת בישראל, לחפש את האשמים.

אז מי אשם בהפסדה של קלינטון? תלוי כמובן את מי שואלים. במחוזות הפמיניסטיים למשל התשובה היא ברורה מאוד: המיזוגניה, שנאת הנשים.

רק בכדי להדגים בחרתי עבורכם שתי דוגמאות, ישראליות, אבל כאלו שמבטאות היטב את הלך הרוח בחוגים המקבילים בארה"ב. ח"כ תמר זנדברג ממרצ צייצה זמן קצר לאחר היוודע התוצאות בטוויטר: "מיזוגניה וגזענות מנצחים אישה ושחור". ראשת אכ"א לשעבר, אלופה במיל' אורנה ברביבאי, כתבה בדף הפייסבוק שלה: "איזה בוקר 'נפלא', כל גבר עדיף על פני אישה, גם אם הוא שובניסט מטריד סדרתי, וולגרי וגזען...בהצלחה לנו".

אלו כאמור רק שתי דוגמאות, אבל את הרעיון הכללי אתם בטח מבינים. קשה להשיב לטענה הזו תשובה עניינית, מאחר שהיא מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאנשים, וגם מועמדים לנשיאות, אינם רק "גבר" או "אשה", "לבן" או "שחור". בסופו של דבר זו בעצם גם התשובה.

2. האשם השני הוא "השיטה". כאן הטענה כבר נשמעת, ודאי לאוזן ישראלית, טענה הגיונית שצריך לענות לה תשובה.

על מנת להבין את הנקודה צריך לקרוא טוב את תוצאות הבחירות. בסיכום הכולל של ספירת הקולות עד עתה מוביל טראמפ באופן ברור על פני קלינטון במספר האלקטורים, אולם בספירה של הקולות דווקא הילרי מובילה. המועמדת הדמוקרטית זכתה לכ-200 אלף קולות יותר מיריבה הרפובליקני.

יש כאן בעצם משהו מוזר, איך יתכן שמי שקיבל יותר קולות הוא המנצח בבחירות? "השיטה" היא זו שגזלה את הנשיאות מקלינטון, אומרים עיתונאי שמאל ופרשנים גם בארה"ב וגם בישראל.

3. בשביל להסביר איך זה קרה, צריך לנסות להבין את "השיטה". בשורות הבאות לא יובא הסבר מלא, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. נתחיל מהשורה התחתונה. להלכה, על מנת לנצח בחירות בארה"ב, מספיק לגייס משהו כמו 25.5% מקולות המצביעים. בעצם לא צריך יותר, וניתן לצייר סיטואציה תאורטית שבה מספיקים אפילו פחות קולות. זה כמובן רק להלכה. במציאות אי אפשר לנצח בחירות עם פחות מ-45 אחוזים מהקולות.

למה זה קורה? זה קורה בגלל שיטת הבחירות בארה"ב. השיטה האמריקנית בניוה כך שאת הנשיא בוחרות המדינות בארצות הברית ולא אזרחי ארצות הברית. כל מדינה עורכת בחירות בתוכה, ומחליטה כך למי יצביעו האלקטורים שלה. מספר האלקטורים נקבע לפי גודלה של המדינה (באוכלוסיה), לפי אותו מפתח שמחולקים חברי הקונגרס. לכן, אחת היא אם המועמד מנצח במדינה פלונית ב-100 אחוז או ב-50.01%, בשני המקרים הוא גורף אותו מספר של אלקטורים.

למה זה ככה? יש לזה שתי תשובות, האחת פילוסופית והשניה פרקטית. את הסיבה הפילוסופית כבר ציינו. האבות המייסדים של ארצות הברית רצו להדגיש את העובדה שמדובר במדינות נפרדות שבוחרות נשיא לאיחוד שביניהן. זו גם הסיבה שחוקי הבחירות מחוקקים באופן נפרד בכל מדינה, וכל מדינה רשאית לקבוע לעצמה את סדרי ההצבעה (למשל, האם ניתן להצביע בהצבעה מוקדמת).

הסיבה הפרקטית היא ששיטת "המנצח לוקח הכל" ובלע"ז "The Winner Takes It All" יוצרת תמריץ חזק להיווצרות מציאות דו מפלגתית. השיטה לא מעניקה שום ייצוג ומשמעות למתחרה השלישי, ולכן אין בדרך כלל מתחרה שלישי בעל משמעות (יש מתחרים נוספים, אבל משמעותם זניחה עד אפסית).

האבות המייסדים של ארה"ב הניחו, ויתכן שיש בכך צדק, ששיטה דו מפלגתית יציבה יותר משיטה של מפלגות מרובות. הם ידעו היטב שהשיטה הזו איננה מבטאת את רצון העם באופן מדויק, אבל החליטו שהמחיר שווה את היתרון שביציבות.

ואם הגעתם עד לכאן מגיע לכם צ'ופר, שיר יפה המיוסד על הרעיון לפיו "The Winner Takes It All". תקשיבו לשיר ותמשיכו לקרוא:

4. למעשה, אין שום שיטה דמוקרטית שיודעת לבטא במדויק את רצון העם. רק דמוקרטיה ישירה של אסיפת אזרחים מסוגלת לכך, אלא שדמוקרטיה כזו איננה מציאותית. לכן כל השיטות הדמוקרטיות בעולם בנויות על האיזון שבין ייצוג רצון האזרחים ובין יציבות, ובנויות על "כללי משחק". משעה שנקבעו כללי המשחק כולם לומדים לשחק לפיהם, ובמידה רבה הם גם משפיעים על דפוסי המעורבות הדמוקרטית של האזרחים.

ההחלטה של אזרח אמריקני האם לצאת מהבית וללכת להצביע קשורה גם באופי השיטה. למשל, רפובליקני המתגורר במדינת ניו יורק עשוי לוותר על התענוג שבעמידה בתור בקלפי, גם אם הוא מאוד רוצה בניצחונו של טראמפ. הסיבה היא שהניצחון של קלינטון במדינה הזו היה מובטח באופן מוחלט, וממילא הקול שישלשל בקלפי עבור טראמפ כלל לא יבוא לידי ביטוי.

לכן הטענה לפיה אם השיטה היתה שונה קלינטון היתה מנצחת היא קשקוש גמור. למעשה הדבר היחיד שאנחנו יכולים להגיד בוודאות על מצב שבו השיטה היתה שונה הוא שבמצב כזה התוצאות היו נראות אחרת. השיטה משפיעה על דרך התפלגות התוצאות, על מספר הקולות שמקבלים, למשל, מועמדים מטעם מפלגות קטנות, ועל גורמים רבים נוספים. אם זו השיטה, אז הבחירה הזו היא הביטוי המקסימלי של דמוקרטיה.

5. העניין הוא שכל חיפוש האשמים הזה נובע מנקודה פשוטה, חוסר הנכונות של הצד המפסיד להכיר בכך שדרכו היא זו שהפסידה. זה בולט בישראל וזה בולט בימים אלו בעוצמה גדולה מאוד בארה"ב.

ההצבעה האמריקנית היתה קודם כל הבעת אי אמון בדרך שאותה מייצגת קלינטון. אולם, במקום להבין שמדובר בקריאה לחשבון נפש עסוקים הדמוקרטים בחיפוש אחרי תירוצים לא משכנעים.

את הבחירות מכריע העם על פי הכללים שקבעו נציגיו. מי שהפסיד צריך קודם כל לעשות חשבון נפש. להאשים את 'העם', 'העולם', 'היקום' או 'השיטה' זה המתכון הבטוח להמשיך להפסיד.