25 שנה שירת יונתן ברנסקי בצה"ל. שבוע לפני שסיים רשמית את שירותו, הוא כבר ישב על כיסא מנכ"ל עמותת 'נצח יהודה' שמלווה את גדוד הנח"ל החרדי בצה"ל.
מהמקום הזה, במשרדים המרווחים בלב ירושלים, הוא מדבר על המגמות המדאיגות בצה"ל של היום, על החרדים של המחר ועל הבחירות הפנימיות בבית היהודי, שבהן הוא מתכוון להתמודד. האם הוא יהיה מי שיקרא תיגר על נפתלי בנט? ברנסקי לא מתחייב. הוא ישחק במגרש הזה, לא בטוח באיזה תפקיד.
איך משתמשים בפק"לים?
המפגש הראשון של ברנסקי עם גדוד 'נצח יהודה' היה בשטח. שלא ברצונו, הוא קיבל את הפיקוד עליו לפני 14 שנה, חצי שנה בלבד אחרי שהוכרז כגדוד. "הייתי סא"ל צעיר בן 30, ראש ענף מקצועות בבית הספר לחי"ר, מחכה להשלים עוד שנה של פיקוד על גדוד בחטיבת הנח"ל, שם גדלתי". אבל המציאות הייתה חזקה יותר. אירוע טרור חמור אירע בבקעה, באזור שעליו הופקד 'נצח יהודה'. כל הדרגים ספגו ביקורת והמג"ד הודח. "האלוף אודי שני זימן אותי מעכשיו לעכשיו לריאיון, והטיל עליי פצצה. הוא אמר: אני רוצה שתפקד על הגדוד. אמרתי לו: המפקד, אל תעשה לי את זה. זה היה גדוד קטנצ'יק בלי כשירות מקצועית, נמצא בגזרה שלא קורה בה כלום. החלום שלי היה להוביל גדוד בפעילות מבצעית איכותית, במלחמה". אחרי שבוע של לחצים בלתי פוסקים החזיר ברנסקי תשובה חיובית. "בדיעבד זה הדבר הכי טוב שקרה לי בצבא, ואחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים".
ברנסקי הגיע לגדוד שבו שתי פלוגות של חרדים ואחת של בני גרעינים שחזרו מההיאחזות, חיבור לא טריוויאלי. ברוב הכשרות החי"ר היו מדריכות בנות, ולכן חיילי הגדוד לא קיבלו הכשרה. לא היו לו צלפים ולא מגיסטים, החיילים לא ידעו להשתמש בפק"לים. המשמעות הייתה שהגדוד לא יגיע לעולם לכשירות מבצעית רצינית. גם לקורסי חובשים ומפקדים לא היה אפשר לשלוח חיילים, בגלל העירוב עם בנות והאווירה החילונית. החובשים והמפקדים בגדוד לא היו מהציבור החרדי ולא מאוד שמחו בהצבה החדשה. על כל זה נוסף המורל הירוד בשל אירוע הטרור. "הגדוד חטף כאפות. התקשורת החרדית חגגה: 'הנה, אמרנו לכם שזה לא יצליח', והחילונים אמרו: 'אמרנו לכם שחרדים לא יכולים להיות חיילים טובים'. לתוך הדבר הזה אני נכנסתי".
בשלב הראשון ברנסקי לא הוביל את חייליו החדשים לקרב, אלא נכנס בעצמו למלחמה מול צה"ל, לקבל הכשרה לחייליו שהיא על טהרת הגברים, לקבל שלושה גיוסים בשנה כדי לאפשר לחיילים לקחת חלק בקורסים וגם להצמיח מפקדים מתוך הגדוד. בקיצור, להפוך אותו לגדוד מן השורה.
כבן הציונות הדתית שהגיע בלי רקע על העולם החרדי, הוא גם היה צריך ללמוד את העולם הזה, את הדעות והעמדות שבו. "העמותה שאני מנהל היום, ליוותה אותי אז. היא הוקמה על ידי קבוצה של רבנים ליטאים שאמרו שני דברים. אחד, יש לנו בעיה עם הנוער שעוזב את הישיבות ואנחנו צריכים לקחת עליו אחריות, כי אחרת הוא מתרחק, נהיה חילוני ואנחנו מאבדים אותו לגמרי. החבר'ה שנמצאים בכיכר החתולות ובכיכר ציון אבודים. בואו ניישר אותם, ניתן להם חוויית הצלחה תומכת, ניתן בהם אמון ואפשרות לבנות את עצמם מבחינה רוחנית ותורנית. שנית, הם אמרו ביושר שאם בחור לא לומד בישיבה, באיזו הצדקה הוא לא מתגייס?".
הרבנים האלה, שספגו נאצות ונידויים ופגיעות בילדיהם, היו גורם אחד להקמת הגדוד. יחד איתם היו האלוף יודק'ה שגב, אז ראש אכ"א, ותא"ל יהודה דובדבני מאגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. "הם הסתערו על המשימה. אחר כך, כשהייתי מג"ד, הם ליוו אותי".
היום הגדוד נמצא במקום אחר לגמרי, מציין ברנסקי בסיפוק. "'נצח יהודה' נחשב היום לאחד מגדודי החי"ר הכי מוצלחים בצה"ל", הוא אומר בלי שמץ אובייקטיביות, אבל מגובה בעובדות. "הוא זכה במקום שני בפרס הרמטכ"ל לגדודים מצטיינים לפני שנתיים. לפני חודשיים הוא זכה בפעם השלישית בפרס מפקד אוגדת איו"ש על פעילות מבצעית מצטיינת במהלך השנה".
מאיפה המוטיבציה?
"אלה חבר'ה שיש להם הזדמנות לחוות הצלחה. לאורך זמן הם לא היו במיינסטרים והרגישו שהם לא מצליחים ולא מוערכים, כי הם התקשו ללמוד בישיבה כל היום, או שהיו להם עימותים עם ההורים והמשפחה. הם רוצים לשרת בצבא, ולגברים בני 18 יש גם רעל טבעי. החבר'ה האלה פתאום חווים הצלחה וזה מדרבן. דבר שני זה כלפי חוץ. מדהים לראות שבחור שיש לו המון טענות על החברה החרדית, כשהוא בא ומייצג את החברה שלו כלפי חוץ, הוא עושה את זה בחירוף נפש. יש תופעה כזאת".
גיבוי שקט מהרבנים הליטאים
עמותת 'נצח יהודה' מלווה את 2,000 החיילים המשרתים במסגרות 'נצח' השונות בצבא, בגדוד ובמקומות נוספים (עוד כ‑2,000 חיילים חרדים משרתים במסגרות שונות של 'שח"ר'). החיילים משרתים שנתיים ושמונה חודשים בצבא, כאשר בשמונת החודשים האחרונים של השירות הם לומדים, רובם משלימים 12 שנות לימוד ותעודת בגרות. "המטרה בסופו של דבר, לצד שירות משמעותי, היא גם לסייע להם לסגור את הפער ולהשתלב בשוק העבודה, ושיקימו אחר כך משפחה חרדית בגוון כזה או אחר".
רוב המתגייסים הם אלה שאמונתם התערערה. לעמותה צוות של רבנים, יועצים חינוכיים ואברכים, שנעים בין 23 הבסיסים של צה"ל שבהם משרתים חיילי 'נצח'. הם פוגשים את החיילים, משוחחים איתם, מעבירים להם שיעורים ולעתים מתווכים בין המפקד או החייל לבית. שלוש דירות של חיילים בודדים (כ‑30 בחורים) מחזיקה העמותה, מלבד הדירות שמספק צה"ל. לעמותה יש תוכנית נוער, ובשנה הבאה עתידה לקום מדרשה בשיתוף משרד החינוך ומשרד הביטחון, "כמו מכינה אבל עם לימודי ליב"ה, ויהיה אפשר להצמיח בחורים שיהיו אחר כך מפקדים". עם סיום השירות העמותה לא נוטשת את הבוגרים, להפך. "יש לנו תוכנית בוגרים שכל הזמן יש בה עוד דברים. נוצר ציבור שלם של חרדים בוגרי צבא, חלקם חרדים וחלקם לא, ואנחנו מסייעים להם בין השאר בהכוונה מקצועית, עוזרים להם למצוא עבודה, גם מקצועית בסדנאות וגם מול מעסיקים. אנחנו עובדים עכשיו על הקמת קהילות עם חבר'ה שלנו".
ברנסקי מסביר שהיחס למתגייסים בתוך החברה החרדית הולך ומשתפר. "אלו שקוראים להם 'חרדקים' הם מיעוט אלים שאף רב לא מגבה אותם. בשקט בשקט גדולי הרבנים שולחים אלינו מקרים פרטניים שהם מאמינים שגיוס יציל אותם. יש מתנגדים שחוששים מהגורל של עולם התורה ואני מבין את החשש הזה. ההישג הגדול ביותר של העמותה יהיה שבעוד 10 שנים לא יצטרכו אותנו. שיהיה אמון מלא, הכול יזרום, יהיו רבנים חרדים ברבנות הצבאית".
עדיין, כשאתה מדבר עם ח"כ ישראל אייכלר למשל על גיוס, הוא אומר "הם מנסים לשנות אותנו". והנה אתה אומר שחלק מבוגרי 'נצח' לא מגדירים את עצמם כחרדים. יש מן האמת בטענות שלו.
"יש משהו בזה, אבל האצבע הראשונה צריכה להיות מופנית אליו, אל הציבור החרדי עצמו. איך הגעתם למצב שהנוער שלכם נושר? אנחנו לוקחים את החבר'ה שאתם גידלתם והגיעו לא למקום שרציתם. אנחנו מחבקים אותם, מחזירים להם את האמון בעצמם, עוזרים להם להתחזק מבחינה תורנית ואתה עוד בא אליי בטענות? הרי מה היה קורה אם לא הייתי פה? הם היו מתגייסים לגולני והופכים חילונים תוך דקה וחצי, או לחילופין היו מידרדרים לסמים בכיכר החתולות".
או שאם לא היית נותן להם לגיטימציה, 20 אחוזים היו מתחלנים אבל 80 אחוזים מן המתגייסים היו מיישרים קו עם המוסכמות של הציבור החרדי.
"לא, את זה הוא לא טוען, כי זה לא נכון. החשש שלו הוא שאם ניתן לגיטימציה הישיבות יתרוקנו וכולם ילכו לצבא. אני חושב שזה לא נכון. מה, התורה היא כזאת חלשה? אני מוכן לחתום עכשיו שמי שלומד כל היום מהבוקר עד הערב ימשיך ללמוד, אבל מי שמעביר כרטיס והולך לעבוד בשחור - שיבוא ויתגייס".
מה אחוז אלה שמשתנים? שיוצאים לא חרדים?
"76 אחוזים מהמתגייסים שלנו טענו שהם התחזקו בשירות הצבאי ביחס לאיך שהם נכנסו. זה שהם נראים לא כל כך טוב מבחינה תורנית, זה בגלל שהם נכנסו על הפנים. זו חוכמה נורא קטנה להגיד תראו איך הם יוצאים. איך שלחת אותם אליי, אדון אייכלר?".
בלי פויקה של דורבן
פוטנציאל הגיוס של החברה החרדית הוא כמובן הרבה יותר מגדוד. ברנסקי אומר שלפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעוד 13 שנים, 50 אחוזים מפוטנציאל הגיוס במדינת ישראל יהיו חובשי כיפה, כולל סרוגים. לעובדה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת על צה"ל, אבל לא רק. "אם הם 50 אחוזים מפוטנציאל הגיוס, אז מה זה אומר על היכולת להחזיק סד"כ מספיק בצה"ל, ומה זה אומר על שוק העבודה? ועל האחוז של החרדים בכלל האוכלוסייה? יש פה המון השלכות, ולא דיברנו על הרכב הכנסת בעוד 40 שנה".
לדעת ברנסקי, הציבור הכללי והציבור החרדי צריכים להיערך לקראת העתיד. "אם הציבור החרדי לא ישכיל, ואנחנו לא נשכיל לכוון אותו לשם, לשלב בלי לשנות, לתת כבוד לאמונות ותפיסות העולם אבל מצד שני לתת מקום לרצון שלהם להתבדל, זו תהיה בעיה. אנחנו צריכים לסייע לציבור החרדי לדבר בשפה כללית ולקחת אחריות לאומית".
לאומית זה מושג שההנהגה שלהם מסרבת להכיר בו.
"היהדות היא דת לאומית, המצוות הן לאומיות, אין מה לעשות. אני שומע יותר ויותר תלמידי חכמים גדולים שאומרים שהמשיח בפתח וזה לא אותו דבר לחיות בפולין או פה. מבחינתי הם לא צריכים להיות ציונים. יכול להיות שהציונות סיימה את תפקידה המסגרתי, וצריך לתת פה מקום למושג לאומי אחר שהוא תחת אותם עקרונות ומוסכמות, אבל בלי לדבר על ציונות".
ועל איזה צה"ל אתה מדבר בשנת 2050? צבא של חממות לפי סוגי אוכלוסייה?
"אי אפשר לדעת. אני יכול לומר לך שב‑25 השנים שחלפו מאז שאני התגייסתי הצבא עבר שינוי דרמטי. ראיתי את זה בעיניי. זה היה פחות בעקבות מחשבות מושכלות, אלא היו יותר ויותר דתיים שאכפת להם. דתיים שהתגייסו אמרו רגע, סליחה, מה זה צריך להיות שהמטבחון של הטייסת לא כשר? פתאום חצי מהצוות של הפלס"ר הם דתיים, אז לא מתאים להם לצוד דורבנים ולעשות פויקה עם דורבן. התופעות האלה כבר כמעט לא קיימות, ואם כן זה אירוע שעושים לו ניתוח אירוע". כך גם בתחום לינה משותפת של חיילים וחיילות באוהלים. תופעה שהייתה, הוא מספר, והיום היא לא קיימת. "היום אם בן ייכנס למגורי בנות באמצע היום כדי לדבר עם מישהי ויראו אותו, הוא יקבל עונש. תמיד פקודות הצבא אסרו את זה, אבל זה לא עניין אף אחד. היום זה כבר לא קיים".
מצד שני יש היום מגמה גדלה והולכת של גיוס בנות וערבוב גדודים, והתקנה החדשה של השירות המשותף שלא עושה חיים קלים לדתיים.
"יש לי ביקורת על התקנות, אבל בסוף הן קיבעו את אותן הנורמות והנהלים שעליהם דיברתי. לפני שהם היו, לא היה כלום. היה ברדק".
ברנסקי לא אומר מפורשות, אבל נראה כי בסתירה הקיימת בין שילוב נשים לשילוב חרדים, בעיניו המגמה השנייה תנצח. "הצבא הולך מתוך תפיסה אידיאולוגית על שילוב נשים ושילוב חרדים. אבל שילוב החרדים הוא גם מתוך הבנה שאם צה"ל לא יגייס עוד חיילים חרדים, תהיה בעיה של כוח אדם בצה"ל. תחושתי היא שהרצון לשלב חרדים ולתת להם את האיים שלהם, נובע גם מחוסר ברירה. ואם יהיו עכשיו לא 2,000 חיילים ב'נצח יהודה' אלא 5,000, דברים ישתנו". כבר היום העמותה מבקשת שיוקמו עוד גדודי 'נצח'. הרמטכ"ל מתנגד, משום שהמגמה היא לחבר ולא ליצור שני צבאות. הפתרון כרגע הוא פלוגת 'נצח' חדשה בגבעתי ופלוגה דומה שתיפתח בצנחנים. הסביבה עדיין מוגנת, אבל מטבע הדברים יש אינטראקציה עם הגדוד כולו, והוא לא חרדי. ברנסקי מבין את טיעוני הרמטכ"ל, אבל חושב אחרת. "אם אתה צריך ורוצה לשלב חרדים ומבין שאתה לא רוצה ולא יכול לשנות אותם, אז אתה צריך לפתוח עוד גדוד".
הריצה עם יחד - טעות
ברנסקי, כאמור, השתחרר מהצבא היישר לעמותת 'נצח יהודה'. התוכנית הייתה השתלבות בעשייה הציבורית ואחרי זמן לעבור לשדה הפוליטי. המִפקד שנפתח פתאום בבית היהודי הקדים במעט את תוכניותיו. זו לא ההבלחה הראשונה שלו לפוליטיקה. בבחירות הקודמות הוא תמך במפלגת יחד, אף שלא הצטרף למפלגה בפועל. "שילוב חרדים ודתיים לאומיים הוא נושא שאני מאמין בו. האם ביחד זה היה גימיק, חיבור של שני אנשים שעליו בנו אידיאולוגיה? אני לא יודע להגיד לך".
בימים אלה של מפקד, שולפים לברנסקי את הציטוט שלו מפתיחת מטה מפלגת יחד ביישוב עלי, אז אמר: "אני נמצא כאן משום שעל הדגל של המפלגה הזו חרות בדיוק כל מה שאני מאמין בו... זו המפלגה היחידה שבלי לגמגם משלבת את התורה במרכז החיים עם הנאמנות למדינת ישראל, וכל זה מתוך אחריות לאומית עמוקה״ (אתר סרוגים). גם היום הוא עומד מאחורי הציטוט הזה "בצורה מוחלטת", אבל חושב שהדרך שבחר אז לא הייתה נכונה. "זו טעות שלי ואני מודה בה. הייתה תחושה שאי אפשר לשנות בתוך הבית היהודי, שהם לא קשובים ושהם בדרך להיות מפלגת כל אזרחיה. אני לא מזדהה עם הדבר הזה". איילת שקד ביקשה ממנו אז שלא יתמוך במתחרים משום שהוא מחליש את המחנה. הוא השיב לה שבתוך המפלגה שלה אין סיכוי להשמיע דעה אחרת. "בדיעבד היא צדקה ואני טעיתי. תפיסת העולם שלי לא השתנתה, אבל אני מאמין שאם אנחנו רוצים להשפיע וצריך לשנות, אז זה צריך להיות מבפנים".
אז מה, אתה מתכוון לתפוס את כיסא היושב-ראש?
"אני לא עוסק בזה כרגע, הבחירות הן בעוד שנתיים. מי שפרסם שאני קורא תיגר על בנט לא דיבר איתי. אני רוצה לחזק את דמותה היהודית של מדינת ישראל עם הרבה כבוד וסבלנות. אני בא מתפיסת עולם מאוד ברורה, לא בדקתי לאן הרוח נושבת ואז ניסחתי לי תפיסה שתדבר אל הציבור. הפוך. אני מרגיש שיש לי כוחות ואני רוצה לנצל אותם לטובת עם ישראל".
מה חסר בבית היהודי שאתה יכול להביא?
"אני רוצה שהבית היהודי יצהיר שהוא מייצג את התפיסה הדתית-לאומית ולא מפלגה שמנסה להיות מפלגת כל אזרחיה, שמטשטשת את המסר שלה כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להתחבר אליה. אני מאוד בעד שדתיים, חילונים וחרדים ימצאו בית בבית היהודי, אבל מכנה משותף רחב הוא לא תמיד רדוד, וזו לא הדרך להשפיע ולחבר. אם אנחנו רוצים באמת לקדם את מדינת ישראל כפי שאנחנו מאמינים שצריך לקדם אותה, אז מציגים תפיסת עולם ברורה ושלמה ולזה אנשים יצטרפו".
אבל יש מגמה, בנט מצהיר על זה, להיות מפלגה רחבה כמה שיותר.
"אני לא מתכוון לכך שהבית היהודי תהיה גוף עסקני שדואג לציבור בוחריו בלבד. כל תפיסת העולם שלנו מדברת על ראייה לאומית, אבל מתוך אמת גמורה. לא צריך ללכת ולחזק את הרפורמים כדי למצוא חן בעיניהם, ואת החילונים כדי למצוא חן בעיניהם. אני חושב שזה זלזול באינטליגנציה של אנשים. הם לא מחפשים מסרים רדודים".
"דברים איומים בתכנים של 'יד ושם'"
ברנסקי (45) נולד וגדל בירושלים. הוא היה מדריך בבני עקיבא, למד ב'הימלפרב' והיה מאוד אידיאליסט "אבל חפיפניק". הוא הקים את נוער מימד ועמד בראשו. לצה"ל הוא התגייס במסגרת גרעין נח"ל של בני עקיבא, יצא לקצונה, ובגיל 23 התחילה לנקר בו תחושה של צמא. "הרגשתי שאני קצת שטחי, שלא למדתי ואני לא יודע. ארון הספרים היהודי היה חתום בשבילי". בדרך פתלתלה ולא ברורה מאליה הוא הגיע לתוכנית בוגרי הצבא בישיבה בעלי. אחרי חצי שנה הוא נישא לליאורה, בת שבט ובת גרעין שלו שעברה תהליך דומה. מאוחר יותר הוא למד במשך שנתיים תואר ותורה. שני חצאי ימים באוניברסיטה והשאר בבית המדרש. "אז כבר הייתי אדם שונה, שקשור לתורה". משפחת ברנסקי, המונה חמישה ילדים, מתגוררת בעלי.
בין התפקידים המגוונים שעשה ברנסקי נמנה גם רמ"ט הרבנות הצבאית בזמנו של הרבצ"ר אבי רונצקי. מנקודת מבטו הכוללת על הצבא, ברנסקי דווקא מברך על החלטת הרמטכ"ל לנתק את כל ההתקשרויות עם הגופים שחינכו את מפקדי צה"ל, "למרות שחלק מהמדרשות הדתיות גם הן לא יורשו לפעול מעכשיו". הנימוק: "המפקדים הם אלה שצריכים לחנך, ועם השנים נוצר מצב שכביכול האחריות על החינוך הוסרה מהם. אני גם חושב כתפיסת עולם שאסור לנו להשתמש בכפייה, בטח לא כשמדובר באמונות ודעות. יש רגישות אמיתית לכך שאתה לוקח חיילים ובמסגרת הלו"ז הצבאי מכריח אותם לשמוע תכנים מסוימים. אם אתה לוקח אותם למקום שהוא חד מדי ומשקף השקפה ספציפית מדי, בסופו של דבר זה מתהפך עליך בחזרה".
אז אתה חותם על המהלך של הרמטכ"ל?
"לא אמרתי את זה. זו סוגיה מורכבת. אני לא שמח מהאופן שבו דברים התפתחו. זה היה בגלל שהלכנו באגרסיביות, בבוטות אפילו, כמו פיל בחנות חרסינה".
זה התחיל בתקופתו של הרב רונצקי.
"נכון, ואמרתי את זה גם אז. זו לא חוכמה של דיעבד".
היום, בגלל החשש מהדתה או מריבוי דתיים, יש אמירות והחלטות אנטי דת או דתיים בצה"ל. כך שבמקביל לשילוב הגובר של הדתיים והחרדים בצבא, נראה שהיחס כלפיהם רק הולך ומחמיר.
"אני מסכים. יש גופים שמנסים להשתלט על השיח בצבא, שמנסים להחיל ערכים שלא רווחים במדינת ישראל ומבקשים למשוך אותה לכל מיני כיוונים. עמותות של הקרן לישראל חדשה על ארגונים שקשורים בה, הוא תהליך שבאמת קורה. זו לא פרנויה, יש פה יד מכוונת. בעזרת כסף וקשרים אתה יוצר מצג שווא ואומר - זה המיינסטרים.
"גם כל הנושא של שילוב נשים. בעבר, עד שעלו על זה, הקולות הדומיננטיים לשילוב נשים היו כאלה שמעודדים סרבנות. הייתה מישהי שהייתה מרצה בצה"ל על מגדר ובמקביל משתתפת בכנסים שמעודדים סרבנות. דברים הזויים. גם אם יבוא רב שקורא לסרבנות אין לכך מקום. אני לא אומר את זה רק כשזה שמאלני וחילוני".
אז היחס הלא ראוי כלפי דתיים הוא תוצאה של השפעה חיצונית?
"אני חושב שכן. אלה רוחות שבסופו של דבר מחלחלות. היו זמנים שבהם היה בצה"ל מערך שיעור 'ירושלים - עיר שלוש הדתות'. הרי כל בן אדם נורמלי מתקומם מהכותרת. שאלו אותי אם אני רוצה להתעלם מכך שיש שלוש דתות בירושלים? לא. אבל אם יש שלושה ימי עיון כאלה, אני מצפה שיומיים וחצי תעסקו בירושלים, בהיסטוריה שלה, בהיותה המקום המקודש ליהודים, עיר הבירה וכו', וחצי יום שבו תדבר על הנצרות והאסלאם ותסיירו במקומות שמותר. ואומר לך את זה אדם שלמד באוניברסיטה נצרות ואסלאם מרצונו החופשי". ולמרות כל אלה, טוען ברנסקי, אין האטה בקידום דתיים והכיפה היא לא גורם מדרבן או מעכב בקבלת תפקידים בצה"ל.
לפני כחצי שנה געשה הארץ על האנלוגיה שעשה סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, בין תהליכים שאירעו בגרמניה לפני 70 שנה ובין המתרחש בצה"ל. ברנסקי, שמאוד מעריך את גולן ("מפקד אמיץ עם זכויות רבות") מצר על דבריו: "הדברים שהוא אומר לאחרונה מצערים אותי לא רק בגלל שהוא סגן הרמטכ"ל ומה שהוא אומר זו בושה, אלא משום שהוא לא היה ככה. פעם הוא דיבר הפוך". ברנסקי חושב שההתנהלות של גולן היא תוצאה של "אותה שטיפת מוח" שעליה דיבר קודם, "ויש לא מעט מפקדים כאלה. כשאתה נחשף לתכנים של 'יד ושם', אתה מגלה דברים איומים שאוזן לא רגישה שלא מעמידה מול זה תפיסת עולם אחרת, לא תרגיש. לדבר על מדרון חלקלק, לומר אם אנחנו לא ניזהר, אנחנו נהיה נאצים? אתם שומעים מה אתם מדברים? אנחנו, שעושים תחקירים ועד היום צרובים לנו כל מיני אירועים איומים שהפצצנו בטעות, ומסכנים חיילים כדי לא לפגוע באנשים? היכולת של אדם להתנגד לזרמים האלה היא מאוד דלה".
בתקופת הגירוש מגוש קטיף שימש ברנסקי כקמב"ץ פיקוד דרום. למרות שהוא נגד סרבנות, ברנסקי לא השתתף בהכנות לעקירה ולא בגירוש בפועל. "הלכתי למפקד שלי ואמרתי לו: אני לא מסוגל לעשות את זה. אני בשר מבשרם. תן לי להתעסק בתוכניות מול הפלשתינים, בבניית הקו מחדש, והוא אמר לי: בסדר. בהתנתקות עצמה עסקתי בלחבר את הרבנים למפקדים כדי לנסות להקטין את החיכוך. הצלחנו לעשות הרבה דברים בכיוון הזה". לדברי ברנסקי, רוב החיילים שביקשו לשמור ולא להשתתף בגירוש נענו. ולא, הוא לא רואה סתירה בין צו התורה לפקודות. "אני מאמין שאסור לסרב פקודה כי זה מה שהתורה אומרת, אני מאמין שצריך לשרת בצבא כי התורה אומרת. אנחנו עובדים אצל ריבונו של עולם, אין לי דילמה בזה".
ofralax@gmail.com