קול ברמה - ביקורת סרט

למרות החורים בתסריט, ההומור, המשחק והמסר על כוחה של האמונה הופכים את 'לעבור את הקיר' לסרט מומלץ

עפרה לקס , ט' בחשון תשע"ז

קול ברמה - ביקורת סרט-ערוץ 7
הגיבורה משחקת הורדת ידיים עם המציאות. 'לעבור את הקיר'
הצילום באדיבות נורמה הפקות

'לעבור את הקיר';

בימוי ותסריט: רמה בורשטין;

שחקנים: נועה קולר, עמוס תמם, עוז זהבי, דפי אלפרן, רוני מרחבי, עירית שלג

אם היו עורכים תחרות בין חוני המעגל, אליעזר עבד אברהם ומיכל, גיבורת 'לעבור את הקיר', על התניות עם הקב"ה, אין ספק שמיכל הייתה מנצחת.

מיכל היא רווקה חוזרת בתשובה שנמצאת בשידוכים כבר יותר מעשור ולא מוצאת את המיוחל. אחרי שהאירוסין שלה מתבטלים היא נופלת, מתאוששת, סוגרת אולם ונותנת מקדמה: עוד 22 יום, בנר שמיני של חנוכה היא מתחתנת. בהתאם היא מזמינה אורחים ושמלה ואפילו עורכת טעימות. בין לבין היא פותחת במרתון מטורף של דייטים, כולל מפגשים עם אנשים על הקצה, וגם נסיעה לאומן, שבה היא חווה חוויה מיוחדת. מיכל לחוצה, קצת הזויה, אבל לא מתפשרת. למרות ששעון החול הולך ואוזל, היא לא נסוגה ומותחת את התוכנית שלה עד הקצה. האם הקב"ה יגיד לה כן?

רמה בורשטין לוקחת את הצופים לסרט שהוא אולי לא אמין בכל היבטיו התסריטיים, אבל אומר משהו על כוחה של אמונה. היא מותחת את הסרט עד האבסורד כמו שרק באמנות מותר, אבל נראה שכל אחד צריך קצת מהתבלין הזה, וביומיום יש לנו מעט מדי ממנו. מיכל משחקת הורדות ידיים עם אלוקים ועם המציאות, אבל גם מתאמצת. אפשר לקחת משהו מזה הביתה.

חוץ מזה, יש כאן תמונה חזקה של חיי הרווקות. בסצנה הפותחת מדברת מיכל (נועה קולר המעולה והמרגשת) על כך שהיא רק רוצה שיפסיקו הביזיונות, שהיא תהיה כמו כולם, שתוכל לעשות שבת. והדרך, אוי הדרך, ארוכה ומפותלת. ביציאה מהסרט מתחשק לך לחבק את הרווק הקרוב למקום מגוריך, אולי לא להבטיח לו סוף כמו של מיכל, אבל בטוח להתאמץ בשבילו.

את הסצנות המרגשות ולפעמים כואבות ניקדה בורשטין בהפוגות קומיות מתוקות שמקלות על הצופים. סרט נוצץ מבחינת צניעות, אבל גם רומנטי. בקיצור, מומלץ.