איך הוא ניצח?

הישגו ההיסטורי של טראמפ עוד יעסיק פרשנים וחוקרים רבים, אבל דבר אחד כבר ברור: זוהי תגובה מוחצת לשיח הפוליטיקלי-קורקט. דעה

פרופ' אשר כהן , ט' בחשון תשע"ז

איך הוא ניצח?                  -ערוץ 7
טראמפ בנאום הניצחון
צילום: רויטרס

זה רק עניין של זמן עד שחלק ממתנגדיו של טראמפ, בעיתונות "האובייקטיבית", בקרב "המומחים", כולם בפועל חוזים בכוכבים, פותחים בקלפים וקוראים בקפה (סליחה, במקיאטו, בבית הקפה המעוצב במרכז היוקרתי של אניני הטעם), יתחילו לומר שמדובר בתאונה היסטורית.

אבל זו תהיה טעות קשה מאוד. השאלה החשובה היא איך ייתכן שטראמפ, אאוטסיידר בסדר גודל היסטורי עצום, הצליח בניגוד גמור לכל התחזיות לנצח בהתמודדות על תפקיד המועמד של הרפובליקנים? ולאחר מכן, בניגוד לתחזיות על הניצחון הקל הצפוי לקלינטון, כיצד נותר מתמודד בעל משקל עד לימים האחרונים של המרוץ? ומעל לכול, כיצד ייתכן שניצח?

עצם ההתמודדות שלו ויכולתו להגיע כמועמד בעל משקל עד לסוף המרוץ, ובוודאי ניצחונו, מחייבים לברר את הגורמים שאפשרו לזה לקרות. כמובן שהגורמים הללו מורכבים, קשים למדידה ולשקלול והם יעסיקו עוד מחקרים רבים. אבל כדאי לשים לב לאחד הגורמים למה שקרה במערכת הבחירות הזאת, שתהפוך לאחת ממערכות הבחירות הזכורות והנלמדות ביותר בעתיד.

הציבור האמריקני, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, ראה כיצד במשך שמונה שנים רצופות הנשיא המכהן
הציבור האמריקני ראה כיצד במשך שמונה שנים רצופות הנשיא אובמה לא רק נמנע בעצמו מלומר את צמד המילים "טרור אסלאמי", אלא מנחה את הממשל שלא להשתמש במונח הזה
לא רק נמנע בעצמו מלומר את צמד המילים "טרור אסלאמי", אלא מנחה את הממשל על כל דרגיו שלא להשתמש במונח הזה. וכל זה קורה בשנים של טרור אסלאמי רצחני במיוחד לא רק במזרח התיכון, אלא גם באירופה ואף בארצות הברית.

במובנים רבים זהו אחד התוצרים ההרסניים של הפוסט-מודרניזם בגרסתו הקיצונית. השיח חשוב יותר מהמציאות. הייצוג חשוב יותר מהעובדות. אם רק נדבר נכון ותקין, המציאות תשתנה. תמיד פעלו במדינות המערב "אידיוטים שימושיים", היינו קבוצות חברתיות ואינטלקטואלים שבעיוורון חוכמולוגי תמכו באויבי מדינתם בשם אידיאלים, אוטופיות ותיאוריות נהדרות שהיו תלושות מהמציאות.

זה הרי קורה גם אצלנו בקצוות הרדיקליים. נציגים שמתיימרים לדבר בשם ארגוני זכויות כביכול, נזהרים שלא לקרוא לחמאס ארגון טרור חס ושלום. זה ארגון חמוש, כן? אבל לא טרור. ואוטופיית השלום של אוסלו? היא ממשיכה לפעפע כאילו כלום לא קרה, בלי קשר למציאות. אם רק נאמר שתי מדינות לשני עמים, זה יתרחש. טוב, נכון שאין פרטנר ונכון שלא נראה שהפרטנר מעוניין בכך. אבל זה יגיע.

על רקע הצביעות של הפוליטיקלי קורקט המנותק מהמציאות, הופיע מועמד שדיבורו הישיר לא נשען על יועצי תדמית ומומחי אינטונציה. אחד שהטיח את דעתו על המציאות. כן, הוא גם היה בוטה וגס רוח. ודווקא בגלל זה כדאי לבדוק מה קרה שרבים מהאמריקאים תמכו בו.