הלוחמת שעמדה בצל

יעל זאבי ז"ל הלכה כתף אל כתף עם בעלה גנדי בכל המאבקים על ארץ ישראל, וגם ויתרה יחד איתו על מנעמי השלטון לטובת אהבת הארץ

יוסי דגן , ט' בחשון תשע"ז

הלוחמת שעמדה בצל         -ערוץ 7
יעל זאבי ז"ל
חזקי עזרא

אני יושב לכתוב על יעל, ולא מאמין שאני כותב עליה בלשון עבר.

יעל הייתה השותפה הנאמנה והטוטאלית של גנדי כמעט 60 שנה: מהפלמ"ח דרך שנות הצבא הארוכות ועד לימי 'מולדת'. שנים ארוכות של מאבקים על ארץ ישראל שבהן כולנו זכינו להכירה, להתחנך על ידה, לצמוח בהדרכתה.

יעל ורחבעם, כך תמיד גנדי היה אומר, לא רחבעם ויעל, נאבקו יחד על שלמות הארץ כמו שני אריות, ביום ובלילה, והם שילמו על כך מחירים כבדים. גנדי אהב אותה בגיל 75 כמו נער בן 17. זה היה ניכר והיא שמרה עליו ונלחמה למענו כמו לביאה.

יעל הייתה צמודה לגנדי תמיד. בשווקים, בחלוקת חומרי הסברה, במסעות, במאבקים בשטח, בגבעות יהודה ושומרון, בירושלים. תמיד עם האוכל, השתייה והסנדוויץ'. תמיד דאגה שלא יאכל מאכלים שעלולים להזיק לו בשל הסוכרת שממנה סבל. היא אף חלקה עמו את משא החרפות, הגידופים וההשמצות שספג עוד בחייו בשל מאבקו הבלתי מתפשר והאמיתי כל כך למען ארץ ישראל.

גנדי היה כולו טהור, כולו אמת, כולו אידיאל, ויעל יחד איתו. כזו הייתה הרבה שנים.

יעל זאבי ויתרה על מנעמי השלטון. הרבה פעמים הייתה יכולה להיות אשת שר, ותמיד ויתרה יחד עם גנדי. בעיניי ראיתי זאת פעמיים, כשקיבל הצעות להיות שותף למסירת חלקי ארץ ישראל ולהצטרף לממשלה וסירב.

יעל הייתה לוחמת פלמ"ח. היא הייתה אישה מדהימה עם הרבה מטען ערכי, אבל תמיד עמדה בצל. לא מתבלטת, לא נדחפת קדימה. מאז הרצח של בעלה לפני 15 שנה, מטרים ספורים ממנה, היא הקדישה את חייה להנצחתו. אך לא רק בהנצחה של רחובות. יעל הקדישה את 15 השנים האחרונות בחייה לחינוך הנוער, לחינוך תלמידים לאהבת ארץ ישראל, לאחדות עם ישראל, לאהבת התנ"ך ולהכרת המורשת. היא לקחה את הכאב הנורא למקום של צמיחה ובנייה. כמה לא מפתיע שנשמתה נלקחה בצמוד ליום השנה שלו.

לפני מותה ביקשה יעל לשוחח איתי. הגעתי אליה והיא אמרה לי: "דווקא עכשיו תדאגו שיגיעו רבים לאזכרתו. אפילו יותר מבעבר". מי היה מאמין שאלו יהיו מילותיה האחרונות אליי. אכן, באזכרתו היו רבים מאוד כפי שביקשה ואני רואה בכך את צוואתה גם לשנים הבאות.

אני יודע שהשנה האחרונה לא הייתה פשוטה בשבילה. ההשמצות כלפי אביר נעוריה, 15 שנים לאחר מותו, לא האריכו את חייה. היא עצמה אמרה לי: "אני מרגישה שרוצחים אותו פעם שנייה ואין לו אפשרות להתגונן שכן הוא אינו בין החיים".

אומרים "בבניין הארץ ננוחם". אין לי ספק כי במקרה הזה אנחנו ננוחם, שכן אנחנו נשבעים כולנו, תלמידי יעל ורחבעם זאבי, הציבור הלאומי כולו ואיתו כל עם ישראל, למאבק על ארץ ישראל, לבניית הארץ באופן הטוב ביותר שאנחנו יודעים לעשות, וזו תהיה נחמתנו ונחמתם של יעל ורחבעם.