מנותקים מהצופים

האם יש צורך בשידור ציבורי בישראל ברדיו ובטלוויזיה?

נעמה בן-חיים , ט' בחשון תשע"ז

מנותקים מהצופים      -ערוץ 7
עוזי ברוך
צילום: עצמי

זוכרים את "קרובים קרובים"? את "חיים שכאלה"? את "מקבילית המוחות" ("התחלתי ולכן אסיים")?

שמות אלה מציפים אתכם בתחושה נעימה של נוסטלגיה. אבל בואו נהיה כנים עם עצמנו לרגע אחד. תחשבו על התוכניות שצפינו בהן באותן שנים וזכו לרייטינג שדומה לתוצאות הבחירות בסוריה לפני האביב הערבי.

האם היום, בעידן שבו יש לנו מאות ערוצים בטלוויזיה ובאינטרנט, גם הייתם יושבים מרותקים מול המרקע וצופים בהן? תרשו לי לנחש שתשובה כנה לשאלה זו תהיה ברוב המקרים שלילית. באותן שנים כולם צפו בתוכניות הללו כי פשוט לא הייתה אלטרנטיבה. אבל בעולם המודרני שבו אנו חיים המצב שונה מהיסוד.

למה זה קורה? מה הסוד שגורם דווקא לערוצים המסחריים לייצר טלוויזיה שתואמת לקהל הצופים? התשובה פשוטה: טלוויזיה אטרקטיבית מביאה צופים, וצופים מביאים פרסום, ופרסום מביא מימון. והרי לכם כל התורה על רגל אחת.

ומה קורה בשידור הציבורי? שם הכסף זורם גם אם יש צופים וגם אם אין. כשהכסף מובטח אין למנהלים, לעיתונאים, לבמאים, לתסריטאים וליתר האנשים שעושים תקשורת שום תמריץ לעשות טלוויזיה שהציבור רוצה לראות, ואת התוצאה ראינו בשנים האחרונות.

במהלך השנים האחרונות נשמעו סיפורים מסמרי שיער על הפקרות של עובדים בשידור הציבורי, שמקבלים את משכורתם ממני ומכם. בצדק, למה להתאמץ (כמו כל עסק כלכלי) אם הכסף "דופק" כל חודש בחשבון הבנק?

ערוץ 1 לא הפך ללא רלוונטי רק בגלל פוליטיזציה ומינוי מנהלים גרועים. הוא נפל בעיקר כי לא היה שום דבר שהכריח אותו להיות רלוונטי לצופים. כל שידור ציבורי, גם אם הוא יתחיל הכי טוב בעולם, יסיים בסוף כמו ערוץ 1. זה מה שאתם מחפשים? אני לא.

עוזי ברוך

מנכ"ל ועורך ראשי, ערוץ 7