אזור הדמדומים של אובמה

בטרם תיערך ישראל לכניסתו של הנשיא החדש לבית הלבן, עליה לעבור בשלום את החודשיים האחרונים של ממשל אובמה

ניצן קידר - ערוץ 7 , ט' בחשון תשע"ז

אזור הדמדומים של אובמה-ערוץ 7
משוחרר מתלות בדעת הקהל, אבל רוצה להיזכר בספרי ההיסטוריה. אובמה עם נתניהו
צילום: Avi Ohayon/GPO, פלאש 90

בניגוד לתזה שמובילה התקשורת, לא בטוח בכלל שבלשכת ראש הממשלה קפצו משמחה לאחר שנודע כי דונלד טראמפ נבחר לתפקיד הנשיא הבא של ארצות הברית.

למעשה, לא מעט גורמים בסביבתו של נתניהו העדיפו דווקא את קלינטון, בבחינת הרע והמוכר עדיף על הבלתי נודע. כך או כך, המציאות היא אחת ואיתה יצטרך בנימין נתניהו להתמודד, וביתר שאת החל מכניסתו של טראמפ לבית הלבן בינואר.

אפשר להפליג בהשלכות של הבחירה, אבל ראוי גם להיות עם רגליים על הקרקע. טראמפ, כנראה, לא יהיה הנשיא שיעביר את השגרירות לירושלים, וגם ביטול ההסכם עם איראן הוא קצת יותר מסובך מהבטחת בחירות. עד כמה שישראל היא גורם משמעותי בעולם, טראמפ יצטרך קודם כול לרכוש את אמון האזרחים האמריקנים, וזו תהיה משימתו הראשונה.

הבעיה המרכזית שעומדת לפתחה של ישראל היא החודשיים הקרובים עם הנשיא אובמה, שמושל כעת בלי שום מגבלה ובלי רסן. דווקא בחירתו של טראמפ עלולה לסבך את העניינים. אם בממשל האמריקני רמזו עד כה לנתניהו שעליו להירגע כי אובמה לא מתכנן שום צעד בלתי הפיך, הרי שדווקא עכשיו הסכנה הזאת גוברת.

כבר בשבוע שעבר פרסמנו כאן את רשימת התרחישים שהכינה מחלקת המדינה, לבקשתו של הנשיא, לכל צעד שמשמעותו פגיעה כזו או אחרת בישראל. ראוי לציין כי היו במחלקת המדינה מי שצירפו באופן בלתי רשמי הערכה שצעד חד צדדי יכול לגרור גם תגובה ישראלית שיכולה להכניס את המצב כולו לסחרור.

השאלה הגדולה היא האם אובמה ירצה לתקוע אצבע בעין של טראמפ לפני שהוא עוזב ולסנדל אותו. את התשובה כרגע רק אובמה יודע. התרחישים קיימים, הצפי לתגובה ישראלית קיים והרצון לגמד את טראמפ חזק מתמיד. אבל יש גם רציונל ולגיטימציה ציבורית.

אובמה משוחרר מהצורך להיתלות בלגיטימציה, אבל הוא גם רוצה להישאר על הסוס ולהותיר את מורשתו בספרי ההיסטוריה בסוגיה הישראלית-פלשתינית. מערך השיקולים של הרווח וההפסד הוא שינחה אותו בקבלת החלטה הקשורה לישראל.

בלשכת ראש הממשלה יצטרכו לשמור את מפלס הדריכות והדאגה ברמה גבוהה. לא בטוח שיהיו סימנים מוקדמים או התרעות, כפי שנהוג בין ממשלים בסוגיות משמעותיות. כל עוד היה נראה שקלינטון עומדת לזכות, הכול היה נראה אחרת. כעת הכדור בידיים של נשיא שמצד אחד נתן לישראל סיוע מהגדולים בהיסטוריה, אבל מצד שני הביא להקפאה מעשית של הבנייה ביהודה ושומרון בעזרת מנופי הלחץ שלו.

התומך החדש של עמונה

בג"ץ קיבל השבוע את תגובת הערבים שמתנגדים לבקשת המדינה לדחות את הפינוי הצפוי בעמונה בשבעה חודשים. הוא קיבל גם את תגובת מתיישבי עמונה שאומרים כי יתנגדו לדחייה, אם הפתרון המדובר הוא מעבר לשבות רחל.

חוק ההסדרה המחודש הוא התקווה והדרישה של מתיישבי עמונה. השבוע הצהיר השר נפתלי בנט כי המתכונת החדשה של החוק תועלה להצבעה בוועדת השרים לחקיקה כבר ביום ראשון הקרוב. הנוסח החדש נחשב מוסכם על ראש הממשלה, אולם זו אינה ערובה לכך שהוא יקודם מעבר לוועדת השרים לחקיקה.

בינתיים נראה כי פרשת עמונה נקלעה למבוי סתום. כל פתרון שמוצע יורד מסדר היום או בגלל ביקורת של המשפטנים או בגלל אי הסכמה של המתיישבים.

בדבר אחד אין ספק: ראש הממשלה לא מעוניין לראות תמונות נוסח פינוי עמונה הראשון. בסביבתו הקרובה מחפשים את הפתרון שיהיה מקובל על כל הצדדים.

ההתבטאות של השבוע בנושא הזה לא שייכת לאף אחד מן הצדדים המוזכרים כאן, אלא דווקא לראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. במכתב ששיגר ליועץ המשפטי לממשלה הוא מבקש לבחון את השלכות בג"ץ עמונה על הניסיון לקיים הסדרת קרקעות בעירו ירושלים.

המשפטנים של ברקת גילו כי במזרח ירושלים יש מקרים רבים של בתים שנבנו על ידי ערבים שלא כחוק על קרקע פרטית בבעלות יהודית. ברקת הזהיר את מנדלבליט כי בהסתמך על פסיקת בג"ץ בנוגע לעמונה – יש אלפי יחידות דיור של ערבים שהעירייה תצטרך להרוס.

"עמדתי היא שבעמונה נכון להסדיר את ההתיישבות על הקרקע בשל העובדה שמדובר ביישוב בן עשרים שנה שנבנה בתמיכת ממשלות ישראל. פינוי היישוב יגרום עוול לארבעים משפחות שהתיישבו במקום בתום לב. אם פסק הדין ייושם, לא נכון שיהיה דין אחד ליהודים ודין אחר לערבים, ועל כן אבקשך לקיים דיון בעניין בלשכתך לגיבוש עמדה משפטית בעניין זה", דברי ברקת.

וראש עיריית ירושלים אומר ועושה. השבוע כבר הוגשה לבית המשפט תגובה על ידי העירייה בהמשך להתנגדות תושבת ערבייה לצו הריסה, בה נכללה לראשונה הסתמכות משפטית על חלקים מפסיקת בג"ץ בנושא עמונה.

במערכת הפוליטית תהו השבוע האם מדובר בדאגה כנה של ראש העיר, בניסיון לתפוס טרמפ על הנושא כדי לקדם מדיניות עירונית או בניסיון לאגף את נתניהו מימין, כשברקת מכוון להתמודדות עתידית בליכוד.

תהא הסיבה אשר תהא, כל התבטאות כזו וכל מהלך כזה מחזקים את המאבק נגד פינוי עמונה ואת הצורך הדחוף בפתרון. עוד כמה הצהרות דומות לזו של ברקת יכולות ליצור בעיה אמיתית לדרג המשפטי ולעודד אותו להתגמש.

סיור סוער בכותל

הוויכוח על מתווה הכותל שוב עולה לסדר היום, למרות ששום החלטה משמעותית לא נראית באופק. הסיור השנוי במחלוקת שקיימה ועדת הפנים בכותל, אחרי ההיתקלויות עם הרפורמים בראש חודש מרחשוון, התקיים בהשתתפות נציגי הרפורמים – מה שגרם לנציגות החרדית ואף לרבנים הראשיים להבהיר שלא ישתתפו בו.

לעומת זאת, רב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ', נטל חלק בסיור ואף הגדיר עצמו כ"מבוגר האחראי בסיפור" – הגדרה שיש מי שיחלקו עליה, חלקם אף יושבים סביב שולחן הממשלה.

השורה התחתונה היא שבתום הדיון שהתקיים בוועדה, קרא היו"ר דוד אמסלם לראש הממשלה לבטל את מתווה הכותל.

המתווה הזה הוא אחת הבעיות הקשות של ראש הממשלה. יהדות ארצות הברית, שחלקים משמעותיים ממנה אינם אורתודוכסים, היא מנוף הלחץ שהביא למתווה. מצד שני, בליכוד ובבית היהודי יש מי שנאבקים בצורה נחרצת בהחלטה, וגם הרבנים הראשיים לא אוהבים אותה במיוחד. כמה מן השרים (בהובלת אורי אריאל וזאב אלקין) מובילים גם ניסיונות למציאת תוכנית חלופית.

הסיכוי להצלחה כאן נמוך מאוד. ראש הממשלה נחוש שהמתווה ייצא אל הפועל. זו תוכנית שהוא ואחרים גיבשו אותה במשך תקופה ארוכה והיא מעלה כמובן את רף הפופולריות של נתניהו. מאבק יהיה כאן, אבל ספק אם הוא יישא פרי.

מי מאמין להרצוג?

אי אפשר לסכם את השבוע הזה בלי להתייחס להצהרתו של יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג לפיה "תם פרק ממשלת האחדות". היא, יחד עם המילים "נתניהו עד כאן", עוררו אצלי ואצל שומעים אחרים בעיקר את רגש החמלה.

חמלה על מנהיג מפלגה שאיבד מזמן את הדרך, ומנסה לשוב ללב הבוחרים בכל צורה. אם יתקיימו פריימריז מחר, אף אחד לא יאמין להצהרות מסוג זה. הרצוג, בדרך כזו או אחרת, ניהל ומנהל מגעים. רק צירופו לממשלה יציל את מעמדו, וגם זה לא בטוח.

חלק מהמשחק הפוליטי היה ניצולו בידי נתניהו. אגב, אין ספק שראש הממשלה רצה בשלב כזה או אחר לראות את הרצוג בממשלתו. היה אפילו דיבור על פיצול של יותר משליש מהסיעה והותרת הנשארים תחת מסגרת 'התנועה' או בלי מסגרת ברורה. אבל מי שהיה בסיטואציה הזאת כל כך הרבה פעמים מאז הבחירות, לא יכול לצעוק "זאב זאב" ולצפות שיאמינו לו.

למען האמת, גם אם נתניהו היה מצהיר הצהרה דומה, ספק אם הייתי מאמין לה. אין בפוליטיקה סיום של עידן, למעט בחירות או לחילופין פטירה פתאומית של פוליטיקאי בסדר גודל משמעותי.

נתניהו לא התייאש מלהרחיב את ממשלתו. בבית היהודי לדוגמה, לוקחים את זה כנתון בסיסי כל הזמן. גם הרצוג, למרות ההצהרות, לא אמר נואש. גם צרות מדיניות או ביטחוניות עלולות להעלות את השותפות הזאת שוב לסדר היום.

הספר אודות הממשלה הנוכחית ממשיך להיכתב. הרצוג אמנם נמצא בו בשוליים, אבל גם בשבילו קיים סיכוי להפוך לדמות משנה. במקרה שלו מהפך משמעותי בעלילה, בניגוד לטראמפ, לא נראה באופק.

nitsan@besheva.co.il