בחירתו של טראמפ כנשיא ארצות הברית נראית בעיני רבים, כשינוי משמעותי, הרבה מעבר לשאלת הבחירה עצמה.
כמובן שאין לי את הכלים להעריך האמנם זה כך, אולם גם אני חושב שמשמעויות הבחירה חורגות אל מעבר לגבול ארצות הברית, ולכן אני רוצה גם לשתף אתכם בכמה מהדברים המטרידים אותי ביותר.
אני כותב את הדברים על רקע מודעות להערכה כי בחירתו היא טובה למדינת ישראל, גם בשל עמדותיו, וגם בשל הצוות שהוא מגבש סביבו, שרבים מהם תומכים גדולים של ישראל, ועם חלק מהם נפגשתי באופן אישי.
לא זו בלבד, אלא שסביר גם להניח שלו הייתה קלינגטון נבחרת – היא הייתה ממשיכה את המדיניות השגויה של קודמה, ודי לנו אם נתבונן בעולם שהוא מותיר אחריו – מתוניסיה, דרך המזרח התיכון, איראן, ועד צפון קוריאה וחצי האי קרים, כדי להבין עד כמה העולם שקוע בבוץ, הרבה בגלל מדיניותו.
חשוב לי להדגיש כי בד בבד עם ביקורת זו – אסור לנו להעלים מעיניים מדברים טובים מאוד שעשתה ארצות הברית בהנהגתו למדינת ישראל, כולל ההסכם הביטחוני האחרון, ואסור לנו להיות כפויי טובה ומעוותי מציאות מורכבת.
ואף על פי כן, מטרידים אותי מאוד שלושה מעגלים גדולים הקשורים בבחירתו.
א. ברמת האישיות – ההתלהבות הגדולה, גם שלי, מניפוץ בועת הפוליטקלי-קורקט ומאמירת "אמת בפרצוף", מתנפצת במקביל גם מול האלטרנטיבה שהוא מביא לעולם: גסות, גזענות, שנאה, כוחניות, יחס למיעוטים, יחס לנשים וכדו'. גם אני מעריך כי יש הבדל בין היותו מועמד לבין תפקודו כנשיא, אולם אני הרבה הרבה פחות בטוח בכך, וחובת ההוכחה מוטלת עליו.
התפשטות התרבות הזו עלולה להוות נסיגה חמורה לתהומות האפלים של האנושות, ולאימוץ סגנון שאנו מכירים היטב והחברה כולה מצולקת ממנו – סגנון הדיון ברשתות החברתיות ובתרבות הטוקבקים.
בחירתו היא תנופה עצומה לשיח האלים, המשתיק, העוין, הלא-מקשיב, התוקף, המסלף וכדו', וזו כשלעצמה מהווה סכנה גדולה, כמבוא לסיפורי האתוס של חורבן החברה (ראו רק את "על קמצא ובר קמצא", ואת התרבות המשתקפת בה). העובדה שאנחנו שמחים על בחירת אדם כזה לנשיא – מטרידה אותי מאוד, גם ברמת ההלכה, גם ברמת האתיקה והמוסר, וגם בתחום הסכנות הגדולות מתרבות שלטון רעילה זו.
ב. ברמת מדינת ישראל: כאמור, ההנחה הסבירה היא שבחירתו טובה למדינת ישראל. אולם ברקע צריך לזכור שני דברים מרכזיים. ראשית, אם הקריאה כי נוצר גם תהליך מסוים שישפיע על כל העולם היא נכונה – בחירות יש בשנה הקרובה בגרמניה, צרפת, אוסטריה (ממש תיכף) ובעוד מקומות באירופה. בחירתו היא דחיפה עצומה לכוחות פשיסטיים, ימין קיצוני (ואני משתמש בו לא בצורה המכוערת בה חלק מהשמאל בישראל מדביק כמעט לכל מי שתומך בהתיישבות ביהודה ושומרון), שנאת זרים, ומשנאת איסלם לאנטישמיות המרחק קצר מידי.
אנו עלולים לגלות עולם אחר לחלוטין, שלא התחיל עם בחירתו, אבל קיבל דחיפה עצומה ממנה. שנית, הוא מצטייר בעיני כמי שסובר שהוא יודע את כל הפתרונות כולם, והוא עלול לדפוק על השולחן, ולנסות לכפות את תפיסת עולמו גם על מי שהיא "בעלת הברית הקרובה ביותר לארצות הברית".
ג. ברמת "לב מלכים ושרים ביד ד'": אנחנו כאנשים מאמינים צריכים לזכור תמיד כי בד בבד עם הבחירה החופשית שהקב"ה נתן לבני אדם, ועל כן השפעתם על המתנהל בעולם גדולה מאוד – ביסודו של דבר הקב"ה הוא זה שהוציאנו מארץ מצרים, והוא א-לוהי ההיסטוריה. לא זו בלבד, אלא השאלה מיהו נשיא ארצות הברית חשובה מאוד, אולם חשובה ממנה הבחירה החופשית של מדינת ישראל, ובעיקר לאור היותה ממשיכה את המסע הגדול שהחל בו אברהם אבינו, והוא בדרכו עדיין.
ההנחה כי אם נבחר נשיא בארצות הברית התומך בישראל – בעיותינו תיפתרנה, ובעיקר אלו עם הפלשתינאים, רחוקה מאוד מהבנתי. "חוק שימור הבעיות" אומר שבעיות אמת לא נעלמות. לעתים הן מושתקות, אבל הן ממשיכות להיות נוכחות. על כן, עיקר עולמנו צריך להיות מופנה לבחירה החופשית הטובה שלנו, לעשיית רצון ד', ולהכרעות התלויות בנו עצמנו ממש.
ההלכה אומרת כי כשקורה משהו טוב – מברכים הטוב והמטיב, גם אם עלול לצמוח מזה משהו רע. במקרה הזה, נראה שעל אף כל הבעיות הקשות, לפחות עכשיו – בחירתו טובה לנו יותר, ועל כן גם אנחנו מברכים. ואף על פי כן, הברכה קשה לי, ואני סובר שיש לאומרה בזהירות, בעדינות, בענווה ובחוסר וודאות, כשלכל זה מצטרפת הפניית עיניים כלפי מעלה ותפילה דרך עמוקה לאור השינוי הגדול שכנראה מתרחש.