ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח אמש לוח שנה. שלטונו אינו בסכנה. הקואליציה לא צפויה ליפול על פרשת עמונה וחוק ההסדרה. אבל אמש הוא לראשונה חזה בסוסים הבורחים מהאורווה.
לראשונה הוא ראה כיצד נפתלי בנט מסיים לשחק את תפקיד הדיפלומט.
הוא ידע שהיום הזה יגיע. הוא לא שיער שיגיע כל כך מהר. ברק אובמה עדיין לא רתם את עגלתו החוצה, דונלד טראמפ עדיין לא הוציא פנקס צ'קים, אך יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט כבר ממהר לחלק המחאות ובמזומן. נתניהו בהחלט הופתע.
גם נפתלי בנט הפתיע את עצמו במידה מסוימת. במשך שנה וחצי הוא נזהר שלא לחצות את הקו האדום. יועציו תמיד החזירו אותו לאחור לקראת הישורת האחרונה. אפשר לעקוץ, לסנוט, אפילו להעליב קלות את ראש הממשלה, אמרו לו, אך לעולם, אבל לעולם אל תחצה את הרוביקון. אל תעבור לשלב המעשים. אל תניף את נס המרד. אתמול הוא הניף את נס המרד.
זה לא בא לו בקלות. חודשים ארוכים שראשי ההתיישבות מורטים נוצותיו בשל פרשת עמונה. הרפיסות שגילה לאורך השנה האחרונה מול ראש הממשלה הביאה למתיחות גבוה בינו לבוחריו על גבעות יהודה ובנימין.
למרות שחלק מהגרעין הקשה באזור מזוהה בכלל עם הליכוד, העיניים הופנו לסמן הימני בממשלה העומד בראשות הבית היהודי.
בשעה ששרי הליכוד התחרו ביניהם מי יעלה יותר לעמונה והצהרתו של מי תהא קולנית יותר, בנט שמר על שתיקה. הוא סירב להתחייב על חוק ההסדרה, סירב לשבור כלים מול ראש הממשלה.
אולם ככל שחלפו הימים הלחץ מהשטח הלך וגבר. עם פתיחת מושב החורף של הכנסת בנט החליט לא עוד. לאחר שבועיים של דחיינות חסרת תועלת מול לשכת ראש הממשלה הוא החליט ללכת עד הסוף.
אז נכון, גם בנט מבין שהצעת החוק לא צפויה להבשיל לשלש קריאות. האפשרות המועדפת על הממשלה היא שבג"ץ יאפשר את דחיית פינוי עמונה עד לפיתרון הבא או לחילופין, בתסריט פחות מלבב, היועץ המשפטי לממשלה לא יזוע מהחדר הסגור עד שייצא עשן לבן ותאותר נוסחה משפטית הולמת לפיתרון משבר עמונה.
אך באותה מידה הבין בנט שהוא היה חייב ללכת עד הסוף ולו רק כדי להכיר את עצמו מחדש ולעמוד על מגבלות הכח של נתניהו. אחרי ההתקפלות המפוארת של נתניהו בליל אמש מבין בנט שהוא טעה טעות מרה באשר למיקומו של הקו האדום. מרחב התמרון מול נתניהו גדול בהרבה משחשב.
המציאות הזו מלבבת אך לא פחות מחייבת. אתמול נפתלי בנט הוביל את המחנה הלאומי וברצותו הוא ימשיך להוביל. מבחינת בוחרי הבית היהודי, משהו חדש התחיל בליל אמש.