לפעמים אין מנוס מלחזור קצת להיסטוריה הקרובה על מנת לחשוף את האבסורד שמתרחש לנגד עינינו בהווה. אז תרשו לי להחזיר אתכם מעט אחורה בזמן. ממש מעט.
התחנה הראשונה במכונת הזמן שלנו היא לפני קצת פחות משנתיים. ספק אם אתם זוכרים, אבל פסק הדין בבג"ץ עמונה ניתן למעשה פעמיים. שופטי בג"ץ הורו על פינוי, והמדינה למעשה כבר פינתה חלק מהישוב עמונה.
אלא שהמדינה, בתמיכת היועץ המשפטי לממשלה, נתנה אז פרשנות מצמצמת לפסק הדין. המדינה טענה כי בפסק הדין נקבע שיש לפנות את אותן חלקות מהישוב שלגביהן טוענים העותרים בבג"ץ שיש להם "זיקה". "זיקה", צריך להבין, איננה הוכחת בעלות. מדובר בסך הכל בשלב הראשוני ביותר שבו העותר מראה שיש לו קשר כלשהו, לפעמים רופף מאוד במידת האמינות שלו, לפעמים כמעט לא קיים.
כאמור, איש מתושבי עמונה לא נשאר בשלב הזה על אותן חלקות שאליהן, לכאורה, יש לעותרים לבג"ץ איזה שהוא קשר. לשופטים זה לא הספיק. הם החליטו שאין מנוס מפינוי כל הישוב עמונה, עד הקרוואן האחרון. למה? כי זכות הקניין, וקרקע פרטית, ושלטון החוק, וכל יתר המילים היפות שכולנו מכירים.
יכול להיות שבאמת זכות הקניין, שלטון החוק וכל המילים היפות הללו הן אבן יסוד בשיטה המשפטית של מדינת ישראל? שמי שבונה בקרקע פרטית אחת דינו להתפנות משם בתוך שנתיים?
בשביל לברר את הנקודה הזו ניקח את מכונת הזמן ונעבור לתחילת השנה האזרחית הנוכחית, 2016. בתוך כחודש דחו שופטי בית המשפט העליון, בשני הליכים שונים, עתירות של בעלי קרקע יהודים שדרשו לפנות בדואים שפלשו לאדמותיהם שבנגב ובנו עליהן באופן בלתי חוקי. מדובר בתושבים של הכפר הבדואי ביר הדאג' ותושבים של הכפר הבדואי אל זרנוג.
בדיון שנערך בערעור בפרשת ביר הדאג' אמרה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, זו שחתומה על ההחלטה שהתקבלה היום שלא לאפשר את דחיית פינוי עמונה את המשפט המדהים הבא: "לא ניתן לקחת את קרקע העותרים ולשים אותה עם כל הכבוד במרכז החיים. אי אפשר לקחת את הקרקע של העותרים שבמקרה פנו לבית משפט, ולקבוע לגביהם מתווה שונה מהמתווה הכללי שהמדינה עובדת עליו". המתווה שהמדינה עובדת עליו, רק לשם ההבהרה, הוא מתווה ההסדרה של הישוב ביר הדאג'. מדובר בעניין שנסחב כבר שנים ולפי כל הסימנים יסחב עוד שנים רבות הלאה. לא משהו שיסתיים עוד שבעה חודשים וגם לא, כך נראה, בעוד שבע שנים.
ושלטון החוק? וזכות הקניין? מה יהיה עליהם? מי יודע...
בפרשה הזו כולם עשו טעויות. המדינה, משרדי הממשלה, פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו תושבי הישוב עמונה. אבל כל הטעויות הללו לא יכולות להסביר את ההחלטה שהתקבלה היום.
החלטת שופטי בג"ץ שלא להאריך את המועד להרס הישוב עמונה היא שערוריה, למרות העובדה שתושבי עמונה התנגדו לדחייה, זה בכלל לא משנה.
אם אתם שואלים את עצמכם מדוע האמון בבית המשפט העליון ובשלטון החוק הולך ויורד, פה ממש נעוצה התשובה.