שוב לא הספקתי לסיים את הפרוסה עם הריבה, ואם לא אתחיל לברך מהר, המורה ינזוף בי שעוד פעם אני מתחיל להעתיק מהלוח אחרי כולם.
גם ככה אני לא עומד בקצב. אז נכון שאני לועס היטב כל נגיסה והכתב שלי מאוד מוקפד, אבל בגלל זה אני הכי איטי. תמיד אני רץ להסעה רק כשהדלתות נסגרות, כי לוקח לי זמן לסיים להעתיק מהלוח ולהחזיר לתיק את הציוד שהיה על השולחן.
אני מנסה להזדרז, אבל קשה לי אם דברים לא עשויים כמו שצריך. אם אות יצאה עקומה, אם יש נייר על הרצפה, אני חייב לעצור ולתקן. למחוק את האות השגויה, להרים את הלכלוך מהרצפה. לכן אני תמיד אחרון. הלוואי שיכולתי להשתנות.
כשהמורה נכנס לכיתה והכריז שבעקבות הגשם נצא לחורשה לחפש את מבשרי הסתיו, ניסיתי לאסוף את המחברות שהוצאתי חזרה לתוך התיק. כל החברים כבר שעטו בצהלות של שמחה בעקבות המורה, משאירים אחריהם את השולחן מבולגן, ורק אני התעכבתי לסדר את הציוד שלי.
עד שרצתי אחריהם, נעלמו אחרוני הילדים בין העצים. רק המורה עמד ליד השולחן שלו ורשם בדף שלו. כשראה אותי חייך. "החברים שלך בקושי הספיקו לשמוע את המשימה וכבר רצו לבצע. בוא ואסביר לך מה צריך לעשות". היינו צריכים למצוא בחורשה חיות וצמחים של סתיו, לתאר או לצייר אותם. המורה אמר לי שיש דברים שהיה רוצה להביא לכיתה, ושאולי במקום שארשום, אקרא לו אם אראה משהו.
סיפרתי לכם שאני ילד שעובד באופן איטי ויסודי, ולכן הבחנתי במה שחבריי לא ראו. הם רצו ומיהרו מדי, ולא שמו לב שליד שורשי העץ הופיעו פטריות לבנבנות קטנות. התכופפתי לבחון אותן, הזזתי עלי שלכת לחים שהתחילו להרקיב, ומצאתי תחתם המוני פטריות. צהבהבות וכתמתמות, קטנות וגדולות. המורה שמח מאוד. "צריך עין חדה כדי להבחין בפטריות מהסוגים האלה. מזל שאתה איתי. אני לא חושב שהאחרים יהיו יסודיים כל כך". המורה הכניס כמה מהפטריות למכלי פלסטיק שונים. "בזכותך נלמד על הפטריות האלה בכיתה", הוא אמר.
לא הרבה אחר כך מצאתי את החילזון הראשון. המורה כמעט חיבק אותי. איך גילית אותו?! הוא שאג, ואני פשוט הצבעתי על הקו המנצנץ שהחילזון השאיר אחריו. למי שמתעמק קל להבחין בו. המורה הוציא קופסת פלסטיק והכניס אליה את החילזון. "שמתי לב שכשהגעת היית עצוב", הוא פנה אליי תוך כדי שריפד את הקופסה בעלים מתחת לחילזון הזוחל. "אני יודע שאתה כועס על עצמך שאינך זריז כמו כולם. כשאני חושב על זה, אתה קצת כמו החילזון", הוא הרים את הקופסה והתבונן בה. אבל לפני שהספקתי להיעלב, הוא המשיך: "היית מעלה על דעתך שחיה כזו נחשבת מסוכנת? דווקא בגלל היסודיות שלו, החילזון הוא אחת הסכנות הגדולות לחקלאות. באיטיות יסודית הוא מצליח לחסל תבואה יותר מכל חיה מכרסמת אחרת. אפילו יותר מהארנב הזריז. אז נכון שאולי אתה פועל לאט, אבל אתה מתייחס לפרטים הקטנים. אני לא יודע אם ראית, אבל אתמול, רגע אחרי שהרמת מהרצפה את קליפת הבננה, ילד רץ שם בלי להסתכל. אלמלא עברת שם לפניו, הוא היה מחליק ונופל".
הסתכלתי על המורה, הסתכלתי סביבי. היו עוד כל כך הרבה דברים לגלות. ליד הסלע בראש הגבעה התרומם לו החצב, ולידו נחליאלי קטן נופף מעלה-מטה בזנבו, רגע לפני שהתעופף בגלל צעקות הילדים וריצתם. "המורה", קרא אחד מהם לעברנו, "רצנו בכל השטח. ראינו רק חצב".