סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: Mendy Hechtman/FLASH90

כל הדוברים נאמו באיפוק על המשבר המאיים על ישראל ועל סיכויי המלחמה הגוברים, אבל ר' שלמה ממש השתולל. עיניו ירקו אש, ידיו רעדו וכל גופו הזדעזע כאשר צעק על אחריותנו כלפי אחינו ואחיותינו היהודים החיים בחזית.

איזה מטורף, חשב מיכאל בביטול למראה הלהט שלו, למי באמת אכפת כל כך?! הבנאדם הזה משוגע. מיכאל היה בטוח שלא יראה אותו שוב.

שנתיים לאחר מכן החל ידיד לנדנד למיכאל על רב מיוחד במינו שהוא שומע במרכז לאנרגיה של ניו-יורק, ושמו הרב שלמה קרליבך.

"אה, הוא?!" ענה מיכאל בזלזול, "ראיתי אותו פעם בהפגנה למען ישראל. אני המום שאתה הולך לאחד כזה מטורלל".

"אתה טועה", מחה הידיד, "הוא האדם הקדוש ביותר שפגשתי אי פעם. בוא איתי פעם אחת ותשנה את דעתך עליו".

באותה עת נפשו של מיכאל הייתה צמאה למשהו אחר, ודעתו של ידידו נחשבה בעיניו, וכך הסכים לבוא עמו לשיעור. מה יש לי להפסיד, חשב לעצמו.

מיכאל היה בחור ישיבה ובכל זאת לא חווה אף פעם את היהדות כפי שהציגה ר' שלמה. הרעיונות שלימד היו עמוקים, יפים ורוחניים מכל מה שהכיר לפני כן. התורות והשירים שלו הכילו שמחה נדירה, ומעל לכול האיש עצמו היה מדהים. הוא חש שנשמתו החלה לעופף. לבסוף סבר מיכאל שידידו צודק וכי הוא טעה בהתרשמותו מר' שלמה.

הוא חזר הביתה צוהל על כך שיש בעולם אדם כה טוב ואוהב. ואז ניעור בתוכו הצד הציני: בטח הוא שרלטן עם כל האהבה שלו... נראה איך הוא מתנהג במגרש הביתי שלו.

מיכאל החליט להפתיע שבת אחת את ר' שלמה בבית הכנסת שלו ברחוב 79 כדי לבחון את התנהגותו שם.

מיד כאשר נכנס למקום פגש את ר' שלמה, שלא עמד בקדמת בית הכנסת סמוך לדוכן, אלא ישב מאחור וקפץ לברך כל מי שנכנס בדלת. הוא לא הסתפק ב"שבת שלום" חם, אלא חיבק ונישק את הנכנסים.

התפילה הייתה לעילא ולעילא, דברי התורה של ר' שלמה היו מלהיבים, ובכל זאת מיכאל לא השתכנע שמצא את הדבר האמיתי. כשנגמרה התפילה ר' שלמה ביקש ממנו להתלוות אליו בדרכו לביתו שהיה במרחק מה מבית הכנסת.

ר' שלמה ומיכאל עמדו לשוחח בפינת רחוב 81 ושדרת ווסט אנד. אז עבר לידם אדם זקן וקמל, כפוף לגמרי, ושירך רגליו באיטיות כשהוא נשען על מקלו.

מיכאל חשב בלבו שהוא סובל מאוסטיאופורוזיס (מחלת עצמות), ולבו יצא אליו מרוב רחמים.

ר' שלמה עמד כשפניו אל מיכאל וגבו אל האיש הזקן, כך שלא הבחין בו. הזקן זיהה את ר' שלמה, ומיכאל שיער שהוא הכירו זה מכבר כתושב המקום, מפני שהזקן מלמל בביישנות "שלום, רבי".

ר' שלמה פנה לאחור ומיד הבזיק על פניו חיוך קורן ומלא אהבה. הוא חיבק את האיש בחום וקרא אליו בקול: "היי אח קדוש, שבת קודש! אני מברך אותך שתהיה לך שבת יפהפייה!"

לאחר מכן הסתובב ר' שלמה אל בן שיחו ולא ראה מה אירע עם אותו זקן.

מיכאל עמד כשפניו אל הרחוב וראה מחזה שלא ישכח כל ימי חייו. הזקן עמד דומם על המדרכה כאילו ספג אט אט לקרבו את האהבה העצומה שבברכתו של ר' שלמה. לאחר מכן הזדקף, יישר את גוו והחל לצעוד ברחוב בקצב רגיל ובקומה זקופה לגמרי כאחד האדם, כאילו קיבל כוח עליון.

מיכאל לא היה מסוגל להאמין למראה עיניו. הוא עמד מוכה אלם ובהה בפה פעור בדמותו של האיש שהולך ונעלם בזריזות מעבר לפינה. לא היה לו מושג איך אירע הדבר ורק ידע שכל המחזה - אדם זקן, חולה ותשוש שהבריא בזכות ברכה אוהבת של ר' שלמה - אירע לנגד עיניו.

עד לאותו רגע קינן במיכאל חשד כלשהו באשר לכנותו של ר' שלמה, אבל מאותו מקרה נעלמו כל ספקותיו כלא היו. הוא הרגיש שזה היה סימן מאלוקים. מאז קשר את גורלו עם ר' שלמה והיה לאיש אחר.

על פי הספר 'הרבי מקרן הרחוב'

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]