הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמןצילום: עצמי

אחת משאלות היסוד המאפיינות את דרכנו הרוחנית נובעת מהמתח הקיים בין חינוך מתוך התכנסות ותנאי חממה, לחינוך מתוך פתיחות וחשיפה לחברה הישראלית, והשתלבות מבוקרת בתוכה.

הד לשאלות אלו ניתן למצוא באין ספור דילמות: האם לגור בקהילה מגוונת או הומוגנית? האם לשלוח את הילדים לתנועת נוער "דוסית" או לתנועה שיש בה נוער (דתי!) מגוון? האם להתגייס לנח"ל החרדי או לפלוגה רגילה? האם לתת לילד טלפון נייד עם אינטרנט והאם לסננו? אילו ספרים לאפשר לו לקרוא? ועוד. אפשר לפגוש בתוכנו אנשים ששואפים לחנך את ילדיהם בתנאי חממה מרביים, מתוך הבנה שזו הערובה לבניין זהותם התורנית. אחרים מאמינים שיש צורך בפתיחות משמעותית כחלק מהתהליך החינוכי.

עקרונות יסוד שיסייעו בהכרעה בסוגיה קיומית זו מצא רש"ר הירש בפרשה. הוא בוחן את מסקנותיו של אברהם אבינו עת ראה מה קרה לסדום, לעמורה ולחברת אנשים "רעים וחטאים לה'" (בראשית יג, יג). לא מן הנמנע לחשוב כי בימינו יהיו אנשים שנוכח סיפור כזה יסיקו שעדיפה ההתכנסות לתוך חממות תורניות מבודדות, בראותם בסיפור סדום קצה הקרחון של תופעה רחבה שיש להילחם בה.

והנה, אברהם אבינו נסע לאחר מכן לנגב: "וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בראשית כ, א). התיאור תמוה. הוא "ישב" או "גר"? בין קדש לשור, או בתוך גרר? רש"ר מצא בתיאור כפול זה ביטוי לתפיסה חינוכית עמוקה. לדבריו, "גר" מבטא ישיבת ארעי, ואילו "ישב" מבטא ישיבת קבע. מכאן שאברהם ישב בקביעות במקום מסוים, אבל לעתים נסע זמנית למקום אחר. אך מדוע?

לדבריו, "אברהם קבע את מושבו בין קדש ובין שור, בסביבה מבודדת", אך בה בעת "גר לפרקים בגרר, בירת פלשת". הסיבה לצורת מגורים כפולה זו היא החיפוש אחר אורח חיים ומקום מגורים שיסייעו בחינוכו של יצחק. אברהם האמין כי יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מכל השפעה מזיקה. ברם, הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות, אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים שונים מחיי הוריו – מימיו לא למד לכבד את מוסר רביו בהשוואה עם ערכים זרים ומנוגדים. צעיר כזה בוודאי ייפול קורבן, עם פגישתו הראשונה, לכל השפעה קלה; כדרך שהמתיירא מהאוויר ומסתגר בחדר – מובטח לו שילקה בנזלת עם יציאתו הראשונה לאוויר החופש. בן אברהם חייב, מזמן לזמן, להיכנס לעולם הזר לרוח אברהם, יעריך שם את השונה והמנוגד, ויחסן את עצמו להחזיק בהליכות אברהם בתוך עולם המנוגד להן (רש"ר, שם).

הדברים מופלאים ומאתגרים, ואפשר להסיק מהם שתי מסקנות. ראשית, אף עמדה חד-צדדית אינה נכונה בבואנו להעניק חינוך תורני לבנינו, לא התכנסות וסגירות בלבד, ולא פתיחות אינסופית. שנית, האיזון בין הקטבים אינו שוויוני: הבסיס הוא העוגן התורני, שם יושבים, ואילו הפתיחות דרושה וחשובה – אך כביקור ארעי. יסודות בניין החינוך טמונים בחינוך התורני, אך הבריאות תושג גם מפתיחה זהירה של חלונות.

בדרכו של אברהם

לאור עקרונות אלו ניתן לבחון את הנכון ביחס לכל ילד, לאור אופיו, עוצמת החינוך התורני המוענק לו מצד אחד, ומידת ההיפתחות כלפי העולם הרחב שאיתו רוצים להפגישו, מצד שני. יישום מופלא של יסוד זה שהניח אברהם אבינו למדתי ממו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל, שהשבוע חל יום הזיכרון השלישי להסתלקותו. הרב, שהיה שותף בהנהגת ישיבת כפר הרא"ה (יחד עם מו"ר הרב נריה זצ"ל), שאף להעניק לנו חינוך תורני מעמיק, אך בה בעת תמך בהכנסת לימודי חול לתוכנית הלימודים של הישיבה, למשל.

הרב כיהן שנים רבות כראש ישיבות ואולפנות בני עקיבא. כמו כן היה חבר ההנהלה הארצית של בני עקיבא במשך 76 (!) שנה, משנת תרצ"ז (1937) ועד לפטירתו. מתוך תפקיד זה הוא עודד אותנו לשאוף להעמיק את בניין התורה של החברים, תוך חינוכם להשתלבות זהירה באתגרי הדור.

את משנתו החינוכית בעניין פרש הרב בפנינו במגוון שיחות תורניות (חלקן כונסו בכרכי ספרו 'לוחות אבן'). כך למשל, הצביע הרב על הצלחתו של יעקב לחנך את יוסף באופן שאִפשר לו לדבוק בעולמו הרוחני במצרים, ובמיוחד נוכח פיתויה של אשת פוטיפר. לדעתו, יעקב הבין שחינוכו של יוסף צריך לכלול הכנה להתמודדות עם העולם הגדול בהיבטיו השונים, והוא השקיע בכך רבות. מכאן מסיק הרב על תפקידנו היום: "יש ללמוד מכאן שלפני יציאתנו לחיים עלינו להתבסס ולהתפתח בעולמה של תורה, כמו שראינו אצל יעקב ויוסף הצדיק" (שם, עמ' 196).

לדבריו, הבסיס לחינוך מוצלח טמון ביחסים בין ההורים. יסוד זה הסיק הרב מחטאו של בן סורר ומורה, ש"איננו שומע בקול אביו ובקול אמו" (דברים כא, כ). לדבריו, הגורם האמיתי לחטאו הוא המחלוקות בין הוריו, שרמוזות בעובדה שמציינים לחוד את "קול אביו" ואת "קול אמו". מכאן לימד הרב כי "ההורים צריכים לתת דוגמה אישית חיה וטובה לניהול חיי משפחה תקינים וליראת שמים, כי הדוגמה האישית היא שמחנכת את הילד" (שם, ח"ב עמ' 286).

הרב הותיר אחריו אלפי תלמידים אשר מנסים, בעזרת ה', להשתלב בתקומתו של עם ישראל ובכינון מדינתו המודרנית מתוך תורה גדולה. מי ייתן ונשכיל לחיות לאור תורתו.

הכותב הוא המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומרצה במכללת אורות ישראל