לפני שנים רבות ראיתי איזה סרט גרוע בטלויזיה, שבאחד מרגעי ה'שיא' שלו נכנס אקדוחן לאולם בו מתקיים נשף ריקודים, שולף את אקדחו וקורא קריאה בסגנון: 'הנשף הסתיים - הסירו את המסכות'!
הסרט היה כל כך משעמם שאני לא זוכר ממנו שום דבר נוסף, כולל את שמו, אבל הסצינה עדיין זכורה לי, גם אם יתכן שאינני מדייק בפרטים.
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית עשויה להתברר בעתיד כרגע דומה לרגע שאותו תיארתי. האקדוחן, במקרה שלנו דונלד טראמפ, פרץ לנשף המסכות של הימין הישראלי. הוא לא התכוון, אני בכלל לא בטוח שהימין הישראלי מעניין את טראמפ, אבל האפקט של בחירת טראמפ על הימין הפוליטי בישראל הוא לא פחות ממהמם.
אנקדוטה: מי שמתעסק בחדשות בוודאי שם לב שלקח ללשכת ראש הממשלה כמה וכמה שעות על מנת לנפק הודעת ברכה על בחירתו של טראמפ. לא מדובר בהתנהלות אופיינית. לשכת נתניהו אוהבת להיות מהראשונות לברך במקרים כאלו. הסיבה לעיכוב היתה פשוטה, בלשכה הכינו רק הודעת ברכה לרגל בחירת קלינטון. איש לא שיער שטראמפ יבחר, וככל הנראה איש גם לא היה מעוניין בבחירתו של טראמפ.
כאב הראש שבחירת טראמפ מסבה למנהיגות הימין הוא עצום. לראשונה עשויים מנהיגי הימין הנמצאים כיום בשלטון להידרש לנסח באופן עצמאי מדיניות בנוגע לסוגיית עתיד יהודה ושומרון. ניסוח המדיניות, אולי לראשונה מאז שחרור שטחי יו"ש ב-1967 לא יתבצע מול ממשל שמחזיק בעמדה ברורה שמולה יש להשיג כמה שיותר, אלא מול ממשל שמחכה שישראל תגבש עמדה עצמאית.
דוגמה למה שקורה כשמנהיג ישראלי ימני פתאום מוצא את עצמו ללא מסכה ניתן היה לראות אצל שר הביטחון ליברמן. פתאום, משום מקום, ללא שנדרש להצהרה שכזו על ידי איש, החליט ליברמן להציע תכנית להקפאה מחוץ לגושים. למה? ככה! פתאום מתברר שליברמן חושש מאוד מהאפשרות של חיזוק ההתנחלויות שמחוץ לגושים, לא בגלל ארצות הברית אלא בגלל ישראל. הוא אמנם ניסה לתלות את הרעיון בצורך להיות מתואמים עם ממשל טראמפ, אלא שבממשל המתגבש של טראמפ איש לא שמע על עמדה כזו עדיין. אנשיו של טראמפ שמונו לעסוק בעניין הישראלי הופתעו בעצמם מהדברים.
לא לחינם דרש ראש הממשלה נתניהו מהשרים וחברי הכנסת של הליכוד לשתוק מאז הבחירות בארה"ב. נתניהו יודע היטב מדוע הוא מבקש את השתיקה. השתיקה נדרשת על מנת לעכל את המצב החדש שנוצר ולהחליט מה המדיניות המעודכנת מולו. בלי אובמה וקלינטון יצטרך נתניהו לספר לציבור הישראלי אחת ולתמיד האם הוא באמת מעוניין שתקום מדינה פלסטינית לצד ישראל, או שמדובר בעמדה לצורכי התמודדות עם הממשל האמריקני. תם עידן הקריצות, וכעת יאלצו נתניהו וליברמן לגבש עמדה ישראלית אמתית ושקופה.
לא בטוח אם זו בשורה טובה או רעה, אולם בחירתו של טראמפ עשויה להיות רגע מכונן שבו הזרם המרכזי של הימין הישראלי יצטרך לבחון סוף סוף את דרכו באופן אמתי, ולהציג בפני עצמו ובני העולם כולו את דרכו האמתית. כשזה יקרה, אם אכן זה יקרה, יוכל הציבור, אולי בפעם הראשונה, לבחור מי ראויים להיות מובילי דרכו באמת.