לאחר גירושי, החלטתי לא לכתוב לעולם בפומבי על התנהלות הדברים ביני לבין גרושתי. אני לא שופט אף אחד שהחליט אחרת, אולם אני החלטתי כך, משתי סיבות.
האחת, יש לי כבוד עצמי, יש לי כבוד כלפי אם ילדי, ויש לי כבוד כלפי ילדי. אני לא רואה שום דבר אנושי בלפתוח את תיק הגירושין שלי קבל עם ועולם, ולחשוף את עצמי, ילדי ואמם לביקורת צולבת בפני כל העולם ואשתו, אני חושב שזה מעשה עלוב במיוחד, ואין לי שום כבוד או הערכה למעשה כזה, למרות שאני לא דן את מי שהחליט אחרת. אבל אני החלטתי לעולם לא להוציא את משפחתי לרשות הרבים. אני לא רואה את זה כחלק מהגדרת תפקידי כהורה שאוהב את ילדיו ודואג להם...
הסיבה השניה היא, שאני לא רואה שום גבורה מרגשת בהתבכיינות על תוצאות של החלטות מושכלות שקיבלתי, ההחלטה הקשה מנשוא הזו התקבלה אצלי אחרי המון פחדים ולבטים, וידעתי היטב שהמחיר עליה לא יהיה פשוט. לעמוד עכשיו וליילל כמה אני מסכן, זה לא מכבד, להיפך.
ולכן גם כעת, לא אכתוב מילה על תהליך הגירושין שעברתי. אני רוצה לדבר אך ורק על המצב הכללי, ולנסות להבהיר איפה אני רואה את העוולות, ומה אני חושב שכל אדם הגון שרוצה לחיות בחברה צודקת וטובה, צריך לשאוף ולפעול כדי שהמצב המזעזע והקטסטרופלי הקיים לא ימשיך.
לכאב אין מגדר
בוא נגדיר מראש את הדברים הבאים: ישנם גברים שמתנהגים בשפלות ובאכזריות איומה בתהליך הגירושין.
ישנן נשים שמתנהגות בשפלות ובאכזריות איומה בתהליך הגירושין.
עליהם אני כלל לא מדבר. אני לא לוקח סרט מידה למדוד מי יותר מנוול, הגברים הרעים או הנשים הרעות, אני לא בודק מי יותר אשם, הגברים המנוולים או הנשים המנוולות, לאלו אני בכלל לא מתייחס. הם מחוץ למעגל השיח הראוי בסוגיה הקשה הזו.
רוב הנשים המתגרשות, ורוב הגברים המתגרשים, הם אנשים טובים, כשם שהחברה ברובה מורכבת מאנשים טובים. הגירושין מהווים עבורם מכה קשה, שדורשת מהם כוחות נפש רבים ועצומים, כוחות שלא תמיד יש להם, למרבה הכאב.
לכאב אין מגדר. זה כלל לא משנה אם הסבל נגרם מידי גבר או מידי אשה, זה כלל לא משנה אם הסובל הוא גבר או אשה. בטח ובטח כאשר הקרבנות המיידיים הם הילדים, להם אף פעם לא מגיע לסבול יותר ממה שנכפה עליהם בגירושין עצמם.
אני התגרשתי ב"ה בהסכם. ירקתי דם, שילמתי מחיר כבד מנשוא, ועשיתי מאמצים על אנושיים כדי שזה יהיה כך, ואני גאה ומאושר שהצלחתי בכך.
חוק הגירושין בישראל כיום, כאילו נכתב בסדום העתיקה. הוא שובניסטי להחריד, נותן כח ואפשרות לגברים מנוולים לעגן באמצעות גט, נותן כח לנשים מנוולות לעגן באמצעות אי הסכמה לקבל גט, יוצר עוולות מזעזעות בכל הנוגע למשמורת, להסדרי ראיה ולתשלומי מזונות.
ההתעלמות מיכולת ההשתכרות, ההתעלמות מהמצב קודם הגירושין, הנבזות שבאופן ביטוח המזונות על ידי הביטוח הלאומי, שגוזל מהנשים יותר משליש מהכסף במקרה שהאב לא משלם מזונות, כל אלו הדברים יוצרים תמונה מחרידה ואכזרית, שסותרת לחלוטין את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אין לי כסף לאוכל
אתן לכם נתונים פשוטים: אני למדתי בישיבה ובכולל, מעולם לא למדתי מקצוע, יכולת ההשתכרות שלי מוגבלת מאד, בלשון המעטה.
למעלה מ-90% ממשכורתי הולכים לתשלומי המזונות, כאשר מה שנותר לא מספיק לי אפילו כדי לקנות אוכל, שלא לדבר על לשכור דירה או 'מותרות' מסוג זה.
סכום המזונות שאני משלם – בהסכם! – הוא יותר ממה שהייתי מכניס כשהייתי נשוי. לפני שהתגרשתי הייתי מקדיש חלק מהיום ללימוד, דבר שאני לא יכול אפילו לחלום עליו כיום.
לפני שבועיים מתקשר אלי שדכן להציע לי שידוך. צחקתי לו בפנים. אין לי כסף כדי לשלם על כוס קפה בדייט, אתה מדבר איתי על להתחתן?
יש חודשים שאני לא מקבל משכורת. קשיים כלכליים בעמותה שבה אני עובד. אבל הילדים שלי צריכים לאכול, נכון? את המזונות אני אשלם ויהי מה. אז כעת נוסף מרדף אחרי גמ"חים לסדר היום. ואני מוצא את עצמי, פחות משנה מאז שעזבתי את הבית, עם חובות עתק, שלא חלמתי מעולם שיהיו לי.
אז מה אני יכול לעשות כדי להגדיל הכנסות? התחלתי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. אני חוזר מהעבודה ב7 בערב, ומתיישב ללמוד ל2 קורסים. הדאגות מהחובות, מהעבודה התובענית, מהלחץ הכלכלי הבלתי אפשרי, לא נותנים מנוח. הלימודים קשים מנשוא בצורה הזו.
עונש מוות איטי
המצב הזה שתיארתי, הוא מנת חלקו של כמעט כל גבר חרדי גרוש. אין כמעט יוצאים מן הכלל. ואל תקפצו לי עם הנבלים שלא משלמים מזונות או לא רואים את הילדים. אני בכלל לא מדבר עליהם, כזכור.
אני לא החסרתי פעם אחת מתשלום המזונות מאז שעזבתי את הבית. אני רואה את הילדים בכל שבוע באופן קבוע ומסודר, אני לומד איתם למבחנים, הם איתי כל שבת שניה, וזה גם המצב אצל רוב רובם של האבות הגרושים.
אחד הדברים שהבנתי בשלב מאד מוקדם למזלי היה, שאם אני רוצה שהילדים שלי יהיו שמחים, כדאי מאד שאמא שלהם תהיה רגועה עד כמה שאפשר. היא מגדלת אותם, היא מטפלת בהם, היא נמצאת איתם רוב רובו של הזמן, אם היא תתענה גם בקשיים כלכליים בלתי אפשריים, ולא תישן בלילות מדאגה ומכאב, הם יהיו הראשונים שיסבלו מכך. והתובנה הזו מלווה אותי באופן קבוע, ולא רק אותי, כמעט מכל גבר גרוש שאני מכיר, שמעתי את התובנה הזו.
המצב הזה לא יכול להמשיך. לא ייתכן שגירושין יהוו עונש מוות איטי ומתמשך לכל גבר שנאלץ לפרק את החבילה.
נקודה נוספת. זוג מחליט להתגרש. האשה פונה מיד לאחד מארגוני הנשים, מקבלת תמורת השתתפות סמלית כמעט חסרת משמעות עורך דין שייצג אותה. הגבר לעומת זאת, צריך לשכור עורך דין בכסף מלא. וכשאני אומר כסף מלא אני מדבר על סכומים של 6 ספרות לעתים קרובות. ולמה? כי אין אפילו ארגון אחד שמסייע לגברים בתהליכי גירושין. למה אין? כי זה לא סקסי לשפוך כספים על זה. ובלי כסף שום דבר כזה לא יכול לעבוד.
אני מדלג על הנושא הקשה של אופן הפעולה של הארגונים הללו. הם נמצאים במקום שהיכולת שלהם לעשות את הדברים בצורה טובה היא קריטית. בפועל הם עושים עוולות איומות ונוראות. אבל, מכיון שאני הייתי קרבן של אחד מהארגונים הללו, אני בוחר שלא לדבר על זה, כי אני נוגע בדבר.
רק לא מלחמת מינים
בתקופה האחרונה, קמו כמה אנשים מדהימים, והקימו את ארגון "עמו אנוכי", (תחפשו אותו בפייסבוק, הם צריכים עזרה) שמתעתד לסייע לגברים בתהליכי גירושין. כרגע הסיוע הוא בעיקר בדברים שלא עולים כסף, כמו למצוא אנשים טובים שיסכימו לנדב את ביתם החורף למפגשי ראיה של אבות עם ילדיהם, ייעוץ ממתנדבים בעלי ניסיון, וה' יעזור שהם יצליחו להרחיב את הפעילות גם לדברים מעשיים יותר, כמו ייצוג משפטי ועזרה פסיכולוגית.
אומר ברורות: האינטרס של כל אדם הגון, שמסוגל לראות את התמונה הרחבה, הוא לסייע לשינוי המצב הקיים. אלו שבחרו בימים האחרונים להטות כל העת את השיח לכיוון האישי, תוך התמקדות במקרים יוצאי הדופן והבעייתיים, טעו טעות מרה, והוסיפו שמן למדורת הטרגדיה הקיימת.
והיו גם כאלו, שבשפלותם בחרו ולא בפעם הראשונה, להפוך את הנושא למלחמת מינים, אנשים כאלו הם אוייבים של כל אדם שלב בשר בקרבו, הם אנשים רעים, שחברה נורמלית צריכה להוקיע מקרבה.
כל מי שמכיר אותי יודע, כמה לחמתי נגד עוולות בנושא הזה, בלי שום התייחסות מגדרית. כמה פעלתי כדי לנסות לקדם שינוי בחוק הגירושין, כך שעניין הגט יוצא לגמרי מהמשוואה, ותימנע האפשרות מגברים רשעים ואכזריים להשתמש בגט כמסחטה. אבל, גם המצב הנוראי שכל גבר שמתגרש נמצא בו חייב להשתנות. לא ייתכן שהחיים של מישהו שנאלץ להתגרש יסתיימו בהחלטה הזו, לא משנה אם זה גבר או אשה.
התקוה שלי היא, שהגברים והנשים, הנשואים והגרושים, כל אדם שצלם אנוש בקרבו, יביט בעיניים פקוחות על הנעשה, יבין את הטרגדיה שבמצב הקיים, יצליח להתרומם מעט מעל האינטרס האישי הנקודתי, ויעשה כל מה שביכלתו, אם זה בשינוי השיח, ואם זה בפעולות של ממש, כדי לתקן את העוול הנוראי הזה שהמצב הנוכחי ממיט על הגרושים.
הכותב הוא תושב ירושלים, בן 36