דרישת בג"ץ מהרב קרים להבהיר את עמדתו צריכה להתקבל כהזדמנות בשבילו להיפטר מהמחלוקת הרודפת אותו, ובוודאי לא כ"סתימת פיות" כדברי השר אורי אריאל.
כמי שמכירה במעט את הכתיבה התורנית, ואת הלכת "אשת יפת תואר", אין לי ספק כי הרב קרים לא סבר שהתורה התירה לאנוס נשים בכלל, ונשים לא יהודיות בפרט. לא בעבר ולא בהווה, לא בשעת מלחמה ולא בכלל. אדרבה, אם היה צל צלה של מחשבת אונס בשעת מלחמה, הרי כבר אמרו חז"ל בדיוק על אשת יפת תואר: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע".
הרב קרים אינו איש פרטי והוא עומד להתמנות למשרה ציבורית בעלת השפעה רחבה. החברה הישראלית אינה יכולה לסבול שמי שיעמוד בראש מוסד הרבנות הצבאית ידבק בו רבב בנושא זה. עמדתו של הרב קרים השוללת אונס צריכה להיות נחרצת, הן כפוסק הלכה והן כנושא משרה ציבורית. וחבל שלא נאמרה באופן פומבי וברור, טרם החלטת בג"ץ מיום שני האחרון.
אסור שרבנים יתחבאו מאחורי אמירות הלכתיות, משל היו מדע תיאורטי, ויסברו שאין להן השלכות על המציאות. התורה היא תורת חיים וחיוניותה של פסיקת ההלכה היא היותה מבוססת על שיקולים רחבים, הנגזרים בין השאר מהנסיבות ומהמציאות. לפיכך, כל אמירה תורנית ובוודאי פסיקת ההלכה, צריכה להיות מדודה, שקולה וברורה.
אחריותו של פוסק ההלכה הנושא משרה ציבורית, ובוודאי רב צבאי, אינה רק על שמירת הלכות שבת וכשרות, אלא בעיקר על שמירת הנורמות החברתיות, ערכי היהדות והדמוקרטיה הבאים לביטוי בסוגיות כבוד האדם וחירותו. בנסיבות הללו הדרישה של בג"ץ מהרב קרים מתחייבת, ואני מקווה שעם הבהרת עמדתו ההלכתית גם תסתיים הפרשייה האומללה הזאת.
בתיה כהנא דרור
עו"ד, מנכ"לית הארגון 'מבוי סתום'