מותר גם להגיד "תודה"

מצב הצבירה הישראלי הקבוע הוא תלונות וחוסר אמון ברשויות. אירועי גל השריפות מחייבים אותנו לאמירה קצת אחרת. דעה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ז בחשון תשע"ז

שריפת הענק בנווה צוף
שריפת הענק בנווה צוף
צילום: משטרת ישראל

השורות הבאות תהיינה קצת חריגות בנוף הכתיבה העיתונאית המקובל במחוזותינו. לא תהיינה כאן תלונות, לא צעקות, לא טענות ולא מענות.

אבל לפני שאני ממשיך, בכל זאת משפט אחד של זהירות. מזג האוויר הבעייתי עוד לא מאחורינו, ולכן כל הדברים שנכתבים כאן נכונים לרגע כתיבתם ופרסומם.

אז מה למדנו בגל השריפות האחרון?

למדנו שיש לנו מכבי אש אמיצים, רבים יותר מבעבר, מאורגנים הרבה יותר טוב מבעבר, מצויידים טוב יותר מבעבר, ובעיקר חדורי רוח לחימה, ונכונות לעבודה מאומצת וקשה וגם הקרבה.

למדנו שיש לנו משטרה שיודעת להיות יעילה, מסורה, חרוצה ומתפקדת היטב ברגעי משבר, אשר נותנת מענה מיטבי לצורך להגן על חייהם של האזרחים ברגעי משבר קטסטרופליים.

למדנו שיש לנו צבא גדול וחזק שיודע לתת כתף ולפעול יחד עם כל הרשויות האחרות גם כשההגנה על המדינה היא מפני סכנות "אזרחיות". שיש לנו מילואימניקים שיודעים להתגייס גם בשעת משבר שאיננו מלחמה או מבצע צבאי. שיש לנו טייסים אמיצים שיודעים לפעול גם מול סכנות שאינן אויב מבחוץ, אלא איתני הטבע.

למדנו שיש למדינת ישראל ידידות רבות בעולם שמוכנות להתגייס ולסייע למדינת ישראל ברגעים של משבר, כל אחת בדרכה שלה ובמידת הנכונות שלה, לתת כתף ולפעול במשותף מול פני הסכנה.

למדנו שיש לנו כאן במדינת ישראל אלפי אנשים טובים ונפלאים, מתנדבות ומתנדבים, אנשי הרשויות המקומיות, אנשי משרדי הממשלה והרבה מאוד אנשים טובים שלא היו באמצע הדרך אלא בעבודה, בלימודים ובכל עיסוקיהם האחרים, ועזבו הכל על מנת לסייע לאחיהם הנתונים בצרה ובמצוקה.

למדנו שבניגוד למיתוס מדינת ישראל דווקא יודעת להפיק לקחים מאירועים קשים, להשתפר, להצטייד היטב, לגייס מאות כבאים נוספים ולהגיע לאירוע הקשה הבא מוכנה הרבה יותר טוב, למרות שכמובן תמיד יש לאן עוד להשתפר.

והעיקר לקראת סיום:

שני איתני הטבע החזקים ביותר והמפחידים ביותר הם המים והאש. לא לחינם את רשימת המיתות המשונות בפיוט "ונתנה תוקף" אנחנו פותחים במילים "מי במים ומי באש". האדם הגיע לירח, המציא את האינטרנט והגיע לשורה של פסגות טכנולוגיות וחברתיות, אבל ההתמודדות עם איתני הטבע הוא עדיין נמצא בעמדת נחיתות מוחלטת.

לכן קשה להפריז במידת הכרת הטובה שבה אנחנו חייבים לבורא עולם על כך שלא היו בגל השריפות וההצתות נפגעים בנפש. לאור היקף השריפות הענק התוצאה הזו היא כמעט בלתי מוסברת.

נכון, לאבד בית זה צער ענק וכאב עצום. החלל שנוצר שני רק לחלל של איבוד אדם קרוב. זה משבר אישי ומשפחתי ששום פיצוי כספי לא יוכל לכסות עליו. לבנו בכל רגע עם מאות המשפחות שאיבדו את בתיהן בגל השריפות וכעת צריכות להתחיל פרק חיים חדש, מאפס. אבל אסור לנו לשכוח להודות על הנס הגדול של הצלת החיים בכל השריפות. "כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך".