ברחבי העולם נפרדים מהטור;
ברחבי העולם נפרדים מהטור;צילום המחשה: רויטרס (למצולמים אין קשר למדור, והם בכלל מעדיפים את טורו של ידידיה מאיר)

את המדור הזה התחלתי לכתוב עם הקמתו של עיתון 'בשבע', לפני יותר מארבע עשרה שנים.

באותה תקופה הייתי במצב אישי שונה לחלוטין: בלי ילדים, בלי פרנסה, בלי מוטיבציה לקום בבוקר. מאז, כמובן, יש לי ילדים. לא חשוב, תעזבו. בכל אופן, בניגוד למצבי המשפחתי – קריירת הכתיבה שלי לא עברה שינויים גדולים בי"ד השנים האחרונות: קצת אתרי יהדות, קצת פייסבוק, כמה רשימות קניות, וזהו בערך. לא משהו לכתוב עליו הביתה, בעיקר כי בבית לא משלמים מספיק למילה.

במהלך אותה תקופה, בעוד אני מגרד כאן עוד תובנה שחוקה על פוליטיקה ותקשורת או על ספורט וספורט ישראלי, חבריי לתקשורת המגזרית עשו עוד ועוד חיל בעבודתם. הם כתבו ספרים, ייסדו כתבי עת, העבירו הרצאות, יצרו וערכו סרטים וסדרות, פרסמו סקופים, עשו סטנדאפ, ראו עולם וגם סיקרו אותו. בין לבין הם עוד הספיקו להנחות אירועים, ללוות עולים חדשים, לשדר ברדיו ובטלוויזיה, להצטלם לפרסומות רשת, להיבחר לאגודת העיתונאים ולפתוח את ההמבורגריה הכשרה הכי שווה בתל אביב. כן, 'ממפיס' של הרב הרב-תחומי אורי מלמד, אני מדבר עלייך.

אם מכל התיאור הזה נדמה למישהו שאני חי בתחושת קנאה או תסכול, הוא בהחלט צודק. אבל לא לשם כך התכנסתי כאן היום. אולי זה לא יישמע אמין במיוחד אבל באתי לפרגן. כי אם יש משהו שמאפיין את הטור לאורך שנותיו, מלבד משחקי המילים והכותרות עם שמות הסרטים, זה הרוח הביקורתית. עשרות אישים ותופעות עברו כאן תחת השבט וזכו ליחס חד וצונן, גם אם ענייני ומנומס. אפילו כששפעתי מחמאות, והיו לא מעט מקרים כאלה, הן בדרך כלל היו מהולות בקמצוץ ביקורת או הסתייגות. היום, באופן חריג, אני מבקש לומר לחברים ולקולגות רק מילים טובות.

לא מעט אנשים ראויים למילים האלה, ומן הסתם לא אוכל למנות כאן את כולם. יש לי מלוא ההערכה לכותבים ולעורכים בעיתון זה ובמתחרהו השדלסוני 'מקור ראשון', שבעיניי איננו מתחרה כלל אבל מהדיון הזה כבר התייאשתי. אתר 'מידה' מככב אצלי במועדפים, עיתון 'שביעי' נחטף על ידי בבית הכנסת, את הסדרות של רועי שרון בחדשות 10 אני משתדל לא להחמיץ, וכן, גם אני לא מוציא את השבת בלי הטור של קלמן באתר מעריב. בתחום הספורט יש בי הערכה לאלי סהר ולאהרל'ה ויסברג, שני תותחים בתחומם שבמקרה גם מסתובבים עם כיסוי סרוג על ראשיהם. ועוד לא הזכרתי את גלי ישראל וערוץ 20 וסתם עיתונאים ועיתונאיות שמביאים גאווה למגזר גם כשהם מנסים לברוח מהייצוג שלו.

אבל עם כל הכבוד לתקשורת האלקטרונית והמודפסת, את עיקר רגעי הפנאי שלי אני מבלה ברשתות החברתיות, ושם פורחים בוגרי הציונות הדתית כאילו נולדו במיוחד לפלטפורמה הזאת. לצד דמויות מוכרות ומושחזות כמו קובי אריאלי, אריאל שנבל, רוני ארזי, אבישי עברי ורחלי רוטנר (כן, גם הם שלנו, תודה ששאלתם), אני נהנה להתמכר לסטטוסים ולציוצים שנונים של חברים חדשים, כאלה שלא שמעתי עליהם לפני שהפכו לאושיות בממלכת הצוקרברג ושות'. ביניהם: מיכאל בוטיר, אורי הולצמן, איילת לאש, אריה שפירא, חזקוש ישורון וכל בני משפחת גרשוני עד דור עשירי. כאמור – הרשימה חלקית בלבד. את ההמבורגר של אורי מלמד כבר הזכרתי? כי גם הוא הפך לאושיית רשת. וגם אורי.

בעוד אני הולך ומואס בתוכניות טלוויזיה מסחריות שמתאמצות להצחיק אותי, מבדיחות הרשת הקורעות אני עדיין רחוק מלשבוע. אמיר מויאל, אריאל פלקסין, יאיר אורבך, אור רייכרט וחברי 'אנדרדוס' עושים לי את זה בפייסבוק, כמו גם במופעים ובפאנלים על הבמה. ואת כיפתי הגברית אני מסיר בפני רביטל ויטלזון-יעקבס על הממים והסטטוסים הקורעים בדף הפייס שלה. העיסוק ב"מהפכת ההעצמה הנשית במגזר" לא תמיד מטופל במדיה בדיוק ובעידון המתבקשים, אבל ויטלזון-יעקבס מצליחה לעשות זאת באופן חד וקולע ומבלי לפרוץ אל מחוזות הוולגריות, לפחות לתפיסתי. הנשיות, הזוגיות והאימהות מעולם לא נראו מצחיקות ומעוררות הזדהות כל כך. כמו קבוצות פמיניסטיות, רק להפך. סליחה, הבטחתי מילים טובות בלבד, אני מתנצל.

לפני סיום

לפני ארבע עשרה שנה הופיע טור זה בפעם הראשונה. בעוד שבוע, בלי נדר, הוא יופיע כאן בפעם האחרונה. אינף איז אינף, כדברי המשורר. הגיע זמני לפנות לאפיקים אחרים ולמצוא לעצמי אתגרים חדשים ומלהיבים. ייתכן שקריירת הכתיבה שלי תמריא הלאה וייתכן שתיסוג לאחור, אבל לפחות לא אדרוך במקום אחד, וגם זה משהו.

בשבועות ובחודשים הקרובים כבר לא אספיק לכתוב כאן על יצירותיהם – והצלחותיהם, אין לי בכלל ספק – של חבריי האמיתיים, חבריי לרשת החברתית וחבריי למקצוע. לא אספיק להתייחס לספרה של גילית חומסקי, שייצא בקרוב ממש, לביוגרפיה החדשה והמסקרנת מאת חיותה דויטש או ליצירה החשופה הבאה – השד יודע באיזה מדיום הפעם – של שהרה בלאו. במקום זאת, אשתדל להצטרף אל חבריי המוכשרים, לעמוד בקצב היצירה שלהם ולשנות סטטוס ממבקר למבוקר. תאחלו לי בהצלחה. מקבל גם צ'קים.

להתראות ולהיפרד בגיליון הבא.