יום חמישי אחר הצהריים, אש יורדת מההרים בדרום חיפה. כפר הנוער גלים הסמוך שבו אני מכהן כיו"ר מפונה מתלמידים.
חמישה תלמידי י"ב מתנדבים להישאר ביחד עם עובדי הרפת כדי לגונן עם זרנוקי מים על הפרות והעגלים אם תגיע האש לכפר.
ממש באותו הלילה, מזרחית לניר עציון, תושבי הקיבוץ הלמודים קרבות אש, מזהים התלקחות ליד הכפר הערבי עין חוד, ומזניקים את כבאי המועצה שמגיעים תוך 10 דקות ומספיקים לכבות אש שהוצתה במזיד כדי להרוס טבע וציוד.
אני נוסע במהירות למושב שלי בכרם מהר"ל, מעמיס ג'ריקן מים ויוצא לשמור על היערות סביב המושב וסביב כרם הזיתים העתיק שלנו. אט אט מתארגנת השמירה במושב ואנו כבר ארבעה לילות בפטרול ביערות, מונעים שריפות. עשרות אירועים של הזנחה וחוסר תשומת לב שהיו נגמרים בשריפה נמנעו בזכות שמירת התושבים על היער סביבנו. אף לא אירוע אחד של הצתה במזיד כי אם זלזול, חלקם על ידי ערבים מהסביבה וחלקם על ידי יהודים.
תמונה דומה התקבלה במוקדים רבים ברחבי הארץ כשארגון השומר החדש לקח אחריות לפטרל ולמנוע שריפות.
במשפט שלמה גילה המלך את האם האמיתית, כאשר התכוון לחצות את התינוק לשניים. בשריפה בישראל, מי שמתייצב למנוע, לשמור, לארח מפונים ומגנה בפה מלא ואף מחנך את הדור הבא לשמור על המולדת ועל הטבע - הוא הבעלים האמיתיים של הארץ. המשחיתים אינם ראויים לארץ הזאת. לא היו יהודים שהציתו. זה אומר הרבה וטוב שכך. אנחנו הבעלים על הארץ.
אולם ערבים רבים כואבים את ההשחתה והשריפה וגרים בישראל, הם בהחלט שותפים בארץ הזאת במאמץ לבנות עתיד משותף לילדנו, הילדים של כולנו.
אנחנו צריכים לרכז כוחות ולחבר ולחנך את הנוער, את כל בני הנוער, ליערות ולטבע ולאדמה, כמצווה על כולנו, יהודים ושאינם יהודים, "לעובדה ולשומרה".
כל אדם שמנסה לפגוע ולהשחית את הארץ הוא אויב המדינה וכך צריך להתייחס אליו.
רם שמואלי
יו"ר ארגון השומר החדש