ביממות האחרונות מתגבר הקמפיין שעורכים היועצים המשפטיים בראשותו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט וראש הממשלה נתניהו ואנשיו נגד חקיקת חוק ההסדרה.
מסבירים לנו שהחוק יפגע במעמדה של ישראל בעולם, שהוא יביא לקריסת מעמדו של בג"ץ ויחשוף את הבכירים הישראלים לחקירות בהאג, שהוא לא יטיב להתיישבות הישראלית ביו"ש ורק יפגע במעמדה, ומה שנראה כחבל הצלה להתיישבות יתגלה מהר מאוד כחבל התלייה שלה.
מאחורי כל אחת מהטענות הללו יש מידה מסוימת של היגיון. אי אפשר להתעלם מהבעיות המסוימות שבחקיקת חוק ההסדרה. אולם כל אחת מהן היא במהותה לקיחת בעיה קטנה וניפוחה לכדי קטסטרופה קולוסאלית.
האמת? זה לא מפתיע. לראש הממשלה יש היסטוריה רחוקה וקרובה של ניפוח איומים. קחו למשל את האיום מפני החודשיים שבהם יוותר ברק אובמה בבית הלבן לאחר הפסד של מפלגתו בבחירות. נתניהו ואנשיו מהלכים אימה על הימין כולו לקראת החודשיים הללו כבר קרוב לשנתיים. אולם כעת כבר ברור, למרות שהחודשיים הללו לא הסתיימו, שהאיום, גם אם היה קיים, הוצג בהגזמה רבה מאוד.
עם זאת, אני מוכן, ולו לטובת הדיון בלבד, להניח שיש ממש, לפחות במידה חלקית, באיומים השונים שמוצגים לנו סביב השאלה מה יתרחש לאחר שחוק ההסדרה יאושר. הרי כפי שציינו לא מדובר בטענות שנמצצו מהאצבע.
כאן מגיעה הנקודה החשובה. אם חוק ההסדרה במתכונת המוצעת כל כך נורא - תנו לנו אלטרנטיבה.
אני רוצה לגלות כאן סוד שהאמת היא שהוא בכלל לא סוד. לא היה ועדיין אין, גם ברגע זה, שום צורך בחוק ההסדרה. כל הצורך בקיומו של חוק ההסדרה נובע רק מדבר אחד - השתלטות של תפיסות משפטיות מעוותות על המשפטנים העוסקים בנעשה באזורי יהודה ושומרון.
באמצעות שורה של צעדים, שהוגיהם הם משפטנים בעלי דעות משפטיות מסוימות מאוד (את העובדה שטליה ששון התמודדה על מקום ברשימת מרצ לכנסת אני מניח שאיש עוד לא שכח), נוצר באזור יהודה ושומרון משטר חוקי קרקע שמפלה יהודים לרעה ויוצר סיטואציות משפטיות שבכל מדינת חוק היו נחשבות להזויות. את זה בא חוק ההסדרה לתקן, וגם זה למרבה הצער רק באופן חלקי.
בואו נתעלם לרגע אחד מעתידם של שלושת המקומות שפסיקה סופית של בג"ץ כבר קיימת בעניינם, עמונה, נתיב האבות ותשעת הבתים בעפרה. הרי לכל אדם שפוי ברור שהם לא הדבר העיקרי שעומד בכרגע על השולחן. מה שעומד על השולחן הוא עתידם של אלפי יחידות דיור ביהודה ושומרון שמעמדן איננו מוסדר.
את מעמדן של אלפי יחידות הדיור הללו ניתן היה להסדיר בתוך זמן לא רב, ובכך לוודא, באופן סופי, שלא מחכה לנו מעבר לפינה עוד 'עמונה' או 'נתיב האבות'. מה שמונע כל אפשרות של הסדרה כזו היא רק הקונספציה, קונספציה שהשתלטה על מערכת המשפט. לפי הקונספציה הזו, החוק באזור יהודה ושומרון אמור "להגן" על התושבים הפלסטינים, על חשבונם של התושבים היהודים.
אבל האמת היא שאין סיבה להתעלם מעתידם של שלושת המקומות הללו. בסופו של דבר הם יהרסו רק בגלל הקונספציה, השגויה והמרושעת, שהשליטו משפטנים בעלי אידאולוגיה שמאלית צרופה על מערכת המשפט כולה.
חוק ההסדרה איננו תורה מסיני. אפשר אתו, ואפשר גם בלעדיו. מה שחייב לקרות הוא שינוי של הקונספציה המשפטית בכל הנוגע ליהודה ושומרון. אם המשפטנים ובראשותם היועץ המשפטי לממשלה מוכנים לשנות אותה, וראש הממשלה מוכן לתת לזה גב פוליטי, אפשר למצוא פתרונות גם ללא חוק ההסדרה. אבל אם הקונספציה לא תשונה על ידי אנשי המשפט - לא יהיה מנוס משינויה על ידי חקיקה של הכנסת, כלומר בחוק ההסדרה. במדינה דמוקרטית לא יתכן מצב שבו קביעת המצב המשפטי לא נמצאת קודם כל בידי נבחרי העם.