קשישה שעברה לבית אבות, ואגב כך העניקה את ביתה במתנה לבן השכנים לאחר ששכנע אותה לעשות זאת בתואנות שווא, תקבל את ביתה בחזרה.
בן השכנים טען באוזניה של הקשישה כי אם לא תעביר אליו את הבית הוא יילקח ממנה עקב מעברה לבית האבות.
לאחר שנודע לתובעת הקשישה, לטענתה, כי נפלה קורבן ל"תרגיל" וללחצים שהופעלו עליה בידי בן זוגה של הנתבעת, היא פנתה אל עורך הדין שטיפל בעסקה עבור שני הצדדים, באמצעות עובדת סוציאלית בבית האבות בו היא שוהה, והודיעה על רצונה לבטל את ההסכם. חרף הודעתה של התובעת פעל עורך הדין להשלמת העסקה.
בעקבות זאת הגישה הקשישה תביעה לבית המשפט, בדרישה לבטל את חוזה המתנה להעברה ללא תמורה של הנכס.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, בנימין ארבל, קיבל את התביעה והורה על ביטול הסכם המתנה עליו חתמה הקשישה ועל ביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידה באותו מועד.
בהתאם לכך הורה גם על ביטול העברת זכות הבעלות שבוצעה בלשכת רישום המקרקעין, והזכויות בנכס המדובר ירשמו מחדש על ידי רשם המקרקעין ומשרדי רשות מקרקעי ישראל על שם התובעת.
בפסק הדין מתח השופט ארבל ביקורת חריפה על עורך הדין, אשר לדבריו פעל באופן לא ראוי, לא וידא שהקשישה יודעת על מה היא חותמת, והתעלם מסימני האזהרה שהיו אמורים לגרום לו להבין שהוא שותף למעשה בלתי כשר.