הערב התברר שהדבר ממנו חששו כל הגורמים הנוגעים בסוגיית עמונה אכן קרה, ומתווה נכסי נפקדים במתכונת שבה יצא לדרך בשבוע שעבר לא יוכל ככל הנראה להתממש.
פלסטינים מהכפר סילוואד הגישו תביעת בעלות והתנגדות להעברת תושבי עמונה לשתיים מתוך 3 החלקות שיועדו לביצוע מתווה "נכסי נפקדים" בטענה שהחלקות שייכות להם.
גורם בכיר המצוי בסוגייה ציין הערב כי בעקבות הגשת תביעות הבעלות עלול מתווה נכסי נפקדים לקרוס, מאחר שלא נותרו בסביבת עמונה חלקות קרקע שניתן כרגע להעביר אליהן את תושבי הישוב.
במערכת המשפטית מחפשים בקדחתנות פתרונות חלופיים, אולם זה הרגע שבו הדברים צריכים להיות ברורים: מי שהחליטו על הוצאת סעיף עמונה מחוק ההסדרה, קרי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך נפתלי בנט, הם אלו אשר צריכים לעמוד בפני תושבי עמונה ולקבל אחריות על פתרון הבעיה.
לא, להפיל את הבעיה על המשפטנים זה לא פתרון קביל. מי שאחראי לקביעת מדיניות איננו היועץ המשפטי לממשלה. זה הזמן שבו הממשלה, ובנושא זה בעיקר ראש הממשלה ושר החינוך, חייבים לקחת את המושכות לידיהם. תשובות כמו "ניסינו אבל לא הצלחנו" לא קבילות במקרה הזה.
אני יודע שכל הנוגעים בדבר עושים בשעות הללו מאמצים רבים לפתור את הבעיה. לא מדובר בסוגייה פשוטה, במיוחד על רקע העובדה שכל פתרון שימצא בנקודת הזמן הנוכחית יצטרך לעבור את משוכת שופטי בג"ץ עקב הצורך לקבל דחייה במועד הפינוי. מה שחייב להשתנות הוא דפוס החשיבה. אם קודם כל הפוליטיקאים יפנימו שמערך היעוץ המשפטי לממשלה קודם כל צריך לעבוד אצלם, ההכרה הזו תחלחל גם לדרג המשפטי. ההפנמה הזו תהיה גם השלב הראשון וכנראה ההכרחי במציאת הפתרון.
הקביעה חייבת להיות ברורה: בלי פתרון תוך יממות ספורות חוק ההסדרה יעבור בשבוע הבא בשלוש קריאות, עם סעיף עמונה. אם המשפטנים יבינו שזו האלטרנטיבה שעומדת על הפרק והממשלה נחושה ליישם אותה, חזקה עליהם שהפתרון לעמונה ללא חוק ההסדרה בוא יבוא.