זיו מאור: כתבה שהיא פסולת עיתונאית

רביב דרוקר נגד עופר וינטר – סיכול ממוקד או עיתונאות לגיטימית ומקצועית?

נעמה בן-חיים , ח' בכסלו תשע"ז

זיו מאור: כתבה שהיא פסולת עיתונאית-ערוץ 7
זיו מאור
צילום: אלירז שנהב

לפני כמה שנים עלה מיקי רוזנטל, היום ח"כ ואז סוג של עיתונאי, עם פורמט חדשני לתוכנית טלוויזיה: הוא היה מציג התנהגות, פסולה בעיניו, של גורם או אדם; ואז מגיח לחייהם עם צוות צילום מאיים ובלי הודעה מוקדמת. התגובה הטבעית של מסוקריו של רוזנטל הייתה לנסות ולסלק את צוות הצילום מהשטח הפרטי שאליו פלש. תנועת היד המכסה באלימות את העדשה הייתה חיזיון נפוץ בתוכנית הזאת.

הפרקטיקה הזאת כמובן לא הוסיפה לצופים כל מידע, אבל היא כן עזרה לרוזנטל להציג את המסוקר כאדם אלים שיש לו מה להסתיר. גלולת הקסם שהופכת כל שטות ל"שערוריה".

מזה כמה שנים הביזיונות מהסוג הזה כבר לא מופיעים על המסך. אולי העיתונאים הבינו שהציבור לא קונה את הפסולת העיתונאית הזאת, ולא עושה הנחות לעיתונאים שמפיקים דמגוגיה במקום לחפש עובדות.

מה שניסה רביב דרוקר לעשות לעופר וינטר זה גרסה מתקדמת ומפגרת בו זמנית של שיטת הבולדוג של רוזנטל. זו לא הייתה עיתונות, משום שדרוקר לא חשף שום דבר. הוא רכב על קצה חוט בלתי בדוק כדי ליצור לווינטר תדמית שאינה מבוססת על עובדות. אם הסיפור היה מתפרסם ווינטר היה מגיש תביעת לשון הרע, ייתכן שהתביעה הייתה נדחית בעילה של "אמת לשעתה", משום שמהבחינה המשפטית אין הבדל גדול בין הפארסה שדרוקר ניסה לייצר ובין עלילת הדם של אילנה דיין על סרן ר'.

אפרופו אילנה דיין: החשיפה נגד דרוקר היא אירוע נוסף בשרשרת מבורכת שמתגלגלת לאחרונה – מסוקרים שמגיבים לגופו של עיתונאי, ולא לגופו של סיפור מצוץ מן האצבע. העיתונאים הישראלים כבר שנים אינם נהנים מאמון הציבור, אבל המסוקרים, עד לאחרונה, יראו מפניהם. התקופה הזאת נגמרה.

זיו מאור

מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת