ד"ר אלטשולר: אתגר לתקשורת הימנית

רביב דרוקר נגד עופר וינטר – סיכול ממוקד או עיתונאות לגיטימית ומקצועית?

נעמה בן-חיים , ח' בכסלו תשע"ז

ד"ר אלטשולר: אתגר לתקשורת הימנית-ערוץ 7
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר
צילום: עצמי

הביקורת הציבורית, בעיקר מימין, על הגילויים בעניין הקלטות אפשריות של עופר וינטר, בשליחותו של העיתונאי החוקר רביב דרוקר, איננה מוצדקת.

יש פתגם מפורסם שאומר שלא נעים לדעת איך עושים נקניקיות. באותה נשימה אפשר לומר: לא תמיד נעים לדעת איך עושים עיתונות חוקרת. זו מבוססת על הקלטות, שיטות מעקב דומות לאלה של חוקרים פרטיים, נבירה בפחי זבל ולפעמים גם האזנה להלשנות של בעלי עניין נקמנים. חוכמתו ומקצועיותו של העיתונאי החוקר הן לבור את המוץ מן התבן, ולהחליט מתי יש סיפור ומתי לא.

תפקידה של העיתונות החוקרת הוא לבקר את מוסדות השלטון – מראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה, ועד אחרון פקידי מס הכנסה. בלא יכולת כזאת, הכוח העצום שנמצא בידי אוחזי השררה יהפוך לכוח מוחלט. וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. הוא עשוי להשחית גם את המפקדים האמיצים ביותר, או את הפוליטיקאים או הפקידים המסורים ביותר.

בעשור האחרון מתרחשת בתקשורת הישראלית מהפכת גיוון. לא עוד שוק תקשורת מונוליטי, שמאלי, מנוכר לציבורים רחבים בחברה הישראלית. אבל מי שיתבונן במהפכה בעין בוחנת, יראה שמדובר בתהליך שבו אנשי הימין תופסים עמדות של פובליציסטים, אורחי תוכניות אירוח ומגישי תוכניות רדיו. אין עדיין כמעט עיתונות תחקירים בתוך כלי התקשורת הימניים, ויש מעט אנשי ימין שעובדים בעיתונות תחקירים כמו זו שמייצרים 'המקור' או 'עובדה'.

כדי לייצר עיתונות חוקרת צריך הרבה סבלנות, עמוד שדרה וגם כסף – כי לפעמים משקיעים חודשים ארוכים בסיפור רק כדי לגלות שאין בו ממש. כדי להיות עיתונאי חוקר אין צורך באובססיה כלפי נציג שלטון כזה או אחר, אלא בתודעת שליחות. וזו, ממש כפי שראינו ביחס לפובליציסטיקה, בוודאי שאינה נמצאת רק בצד אחד של המפה הפוליטית. לכן, הביקורת על דרכי הפעולה של דרוקר מפספסת עניין מהותי. אין לבקר את עצם הפעילות, אלא את העובדה שחסרה בישראל עיתונות תחקירים מימין.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר

ראש התוכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה