כאשר באים לדון בתופעת הפגיעות המיניות במגזר הדתי, אנו נבוכים. הלא דרכה של תורה הייתה אמורה לנטרל את התופעה.
ואכן, החינוך שלנו לצניעות וליחס של כבוד וקדושה בכל הסוגיות המיניות, היה אמור להניב תוצרים שונים מאלה שבהם הוצפנו בשבועות האחרונים.
אלא שכאן נעוצה הטעות. פגיעה מינית אינה תוצר של יצר המין לבדו. ראשיתה באלימות, המשכה באלימות וסופה באלימות. סיפוק היצר הוא תוצר משנה. אז למה הוא פוגע? פשוט, כי הוא יכול. הכוח, השליטה בקורבן חסר האונים, הם התוצרים הראשונים שהפוגע מפיק מהפגיעה.
היכולת להגיד, לגעת, להשתמש מתי איך וכמה שעולה על דעתי בלי להתחשב ברגשותיו, במחשבותיו וברצונותיו של הזולת היא המסופקת בפגיעה מינית, עוד לפני שהיצר בא על סיפוקו. לבעיה הזאת, חינוך לצניעות ולטהרה אינו מועיל.
איך אפשר לגרום לתופעה לפחות? יש צורך דחוף בעיצוב גבולות הכוח. במשפחה, בארגונים, בקהילה. ממש לא פשוט, אבל צריך לדאוג שהוא יידע ויבין שהוא לא יכול.
העולם משתנה, ולטובה. מה שפעם היה נחשב שרמנטיות, היום הוא מאוס. יש חשיבה תורנית והלכתית מעמיקה ומעוררת, ויש שינוי ציבורי גדול בהבנת מערכות היחסים שמכבדות אדם, גבר או אישה, כאוטונומיה זולתית, כאוטונומיה בלתי מסונפת לזולת אחר.
אבל עדיין יש הרבה מה לעשות, וזה מוטל לפתחו של כל אחד מאיתנו, אבל קודם כול לפתחה של ההנהגה הציבורית והרבנית שלנו.
מערכות דתיות מטיבן הן שמרניות, ומנהיגים פועלים בהן מתוקף סמכות מוסרית וחוקתית. בציבור הדתי-לאומי נוצרו מערכות הנהגה נוספות - העוסקים בצורכי ציבור באמונה, המוסרים נפשם בצבא, המפקירים עצמם לטובת הכלל בחינוך, והם חוברים להנהגה התורנית כבעלי סמכות מוסרית. הסמכות הזאת מלווה בהרבה כוח: לקבל החלטות הנוגעות לאחרים, להוביל מהלכים ציבוריים, להשפיע על מהלכים. הכוח הזה זקוק למערכת איזונים ובלמים.
תופעת הבכירים הפוגעים היא תוצאה של הערצת בעלי השררה - הן משום שהם באמת משמעותיים, תורמים וערכיים, והן משום שהשמרנות נוטה לכך. משם זה מחלחל לכל השכבות הציבוריות שלנו. אם זה לא ברור שכוח הוא סיכון, ששררה מחייבת שקיפות, אז ברור ההפך.
זה נכון ברמת החינוך והשיח, וזה נכון ברמת המעשה. כאשר גברים פוגעים נשארים בעמדת החשיבות שלהם, זהו שדר ברור לנפגעים שדמם הותר, לנפגעים עתידיים שלא כדאי להתלונן, ולכלל ה"יכולים" שהם אכן יכולים.
"הוא עשה תשובה" זו לא תשובה. עיקר התשובה היא נמיכות הרוח של הפוגע כלפי הנפגע והסביבה. שיהיה ברור שאתה לא יכול לפגוע. פשוט לא יכול.
הכותבת היא שחקנית ויוצרת