נתניהו מחכה לטראמפ

אירועי חוק ההסדרה השבוע היו תאונה מבחינת נתניהו, שחושש להזיז יד או רגל עד לכניסת טראמפ לתפקידו

ניצן קידר - ערוץ 7 , ח' בכסלו תשע"ז

ממשל טראמפ, זה שעתיד להתחיל לפעול באופן רשמי בחודש הבא, מעורר כנראה חשש גדול בישראל.

אם לשפוט על פי דברי ראש הממשלה ושר הביטחון, בירושלים מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך מאוד.

חוק ההסדרה נראה בעיתוי הפוליטי הנוכחי כתאונה של נתניהו, לא משנה כמה ינסו בסביבתו להציג זאת אחרת.

בישיבת הממשלה אמר נתניהו שני משפטים על ההסדרה ובהם רמזים פוליטיים. "אנחנו פועלים כדי להגיע לפתרון מושכל, ואני מצפה שכולם, גם שרים וגם חברי הכנסת, יכבדו אותו", אמר נתניהו. למי הוא רמז? ממי חשש שלא יכבד את הפתרון? האם ניסה להכניס בקטנה לנפתלי בנט ולבית היהודי? נראה שהתשובה חיובית.

תוסיפו לכך את המשפט הבא: "אנחנו צריכים לנהוג כאן באחריות, בשכל, למען מטרה משותפת: להגן על ההתיישבות ולהגן על בית המשפט. אנחנו עובדים בשני המישורים". רוצה לומר: נתתי למשה כחלון את ליטרת הבשר שלו. כך שההגדרה "תאונה" הולמת מבחינת נתניהו את הסיטואציה. הדברים נאמרו שוב במהלך השבוע בכמה הזדמנויות בצורה דומה להפליא.

אבל את תשומת לבי משכו השבוע דווקא התבטאויות אחרות של נתניהו, הקשורות ליחסים עם ארצות הברית. בישיבת סיעת הליכוד, מיד אחרי שעסק בעניין עמונה והבטיח "תושבי עמונה יישארו על ההר", הוא הוסיף משפט. "אנחנו מצויים בתקופה רגישה מאוד מבחינה מדינית. אני מבקש לכן מכל ראשי הקואליציה... לנהוג באיפוק ולגלות אחריות לאומית ובייחוד בעת הזאת. אני אומר את זה לטובת ההתיישבות ולטובת מדינת ישראל", אמר ראש הממשלה והוסיף משפטים על חשיבות הברית עם האמריקנים.

לא הייתי שם לב יתר על המידה לניסיון לחבר בין חוק ההסדרה לחשיבות היחסים עם האמריקנים, אלמלא שר הביטחון אביגדור ליברמן היה עוסק בזה רק יומיים לפני כן בפורום סבן. ליברמן התייחס שם לחוק ההסדרה וקרא לממשלה להמתין עד לכניסת ממשל טראמפ לתפקיד. "ההצעה שלי היא לחכות לממשל וליצור יחד איתו את המדיניות החדשה. המפתח לעתיד ההתנחלויות נמצא בהבנות עם ארצות הברית".

ליברמן אמר בקול רם וברור את מה שנתניהו מנסה לרמוז בכל דרך אפשרית: צריך לחכות לממשל הבא. לא להרגיז את הנשיא הנוכחי אובמה. נתניהו וליברמן חושבים שאם ממילא החוק אינו כולל את סעיף 7 המתייחס לעמונה, אין שום בהילות להעביר אותו לפני השבעתו של טראמפ.

ראש הממשלה הסתובב במהלך ההצבעה על החוק בקריאה טרומית במליאה לא כחתן ביום חופתו. בחלק מהזמן הוא ישב לשיחה צפופה עם השר נפתלי בנט, והמבטים שם היו זעופים בעיקר. מבטים בין שני יריבים שהגיעו לפשרה ובודקים שאף אחד לא מעגל פינות ברגע האחרון.

אצבע בעין של אובמה

ובחזרה לשאלת הבסיס: מה מוביל את ראש הממשלה ושר הביטחון להיות מודאגים כל כך מהממשל הבא? הממשל ההולך ונבנה, לפחות נכון לעכשיו, נראה כמורכב מקבוצה של אנשים שיחסם לישראל נע בין חיובי מאוד לאוהד מושבע. עוד לא ברור מי יהיה מזכיר המדינה, וגם שמענו את טראמפ שחולם שהוא יהיה זה שיביא שלום בין ישראל והפלשתינים, אבל אלה לא סיבות לא לקדם מהלכים הקשורים למדינת ישראל.

האמת פשוטה: נתניהו רוצה להתחיל ברגל ימין, בלי לקבוע עובדות בשטח. לתת לטראמפ לתקן את המצב שהיה בשמונה השנים האחרונות בלי לכפות עליו. ליברמן חושב כמוהו בדיוק, והם לא לבד. חוק ההסדרה, שעובר בדיוק בתקופת הביניים בין סוף ממשל אובמה לתחילת ממשל טראמפ, הוא אצבע בעינו של אובמה, בדיוק בתקופה שישראל רוצה להישאר מתחת לרדאר, כדי לא לגלות שהנשיא האמריקני היוצא עומד מאחורי איזו יוזמה מדינית שבירושלים לא התכוננו אליה.

האמריקנים היו מאוד חריפים השבוע בתגובתם לחוק. פרט להבעת הדאגה הרגילה, הם גם הביעו תקווה שאחת משתי אפשרויות תתממש: או שהחוק ירד לגמרי מעל סדר היום, או שיבוצעו בו שינויים משמעותיים. ההודעה נראית תפורה למידותיו של נתניהו, כך שיוכל לומר לחבריו בקואליציה: "אמרתי לכם". ההתנגדות האמריקנית משרתת את הגישה שאומרת: צריך להמתין, אסור להרגיז את טראמפ לפני שהתיישב בכיסאו או להכתיב לו מציאות.

מדובר בהתנהלות מתמשכת. לא סתם הורה נתניהו לשריו לפני שבועות אחדים שלא לפעול או ליצור קשר עם שום גורם בממשלו המתהווה של טראמפ. הוא רוצה את הכול בשליטה. חוק ההסדרה אמנם קצת יצא משליטה, אבל הוא במצב שנתניהו יוכל עדיין לומר עליו שהקואליציה שלו כפתה עליו.

בשורה התחתונה, נראה שגל השמחה אחרי בחירתו של טראמפ, לפחות בחלקים מסוימים של המערכת הפוליטית, לא שטף את לשכת ראש הממשלה. שם ממתינים לבאות ולא פוסלים שום תרחיש.

מותר לעקוף משמאל

ליברמן מגבה את נתניהו בתקופה האחרונה באופן מלא. אם בעבר היו מחלוקות חריפות בין שני האישים, נראה שהניתוח להארכת הפתיל הצליח בכל הקשור ליחסים עם נתניהו.

הוא כמובן מקבל בתמורה גם הסכמה שבשתיקה. ליברמן דיבר כמה פעמים בשבועות האחרונים על התזה שלו בכל הקשור לתהליך השלום. בפורום סבן השבוע דיבר שר הביטחון על הצורך להגיע להסכם ביניים לשנים ספורות, כי אין פרטנר אמיתי ליותר מזה. לפני כן דיבר על החשיבות של צעד ישראלי והצהרה כלפי ארצות הברית כי ישראל מאמצת את מכתב בוש לשרון בשנת 2004, שמסדיר את הבנייה בגושי ההתיישבות אבל יעצור את הבנייה ביישובים מבודדים, כולל ביישוב מגוריו של השר עצמו.

נתניהו לא מחה. הוא גם לא שלח את מקורביו או גורמים אחרים בשמו. הוא נתן לרעיונות הללו לעבור בשקט. שום דבר אינו מקרי. נוח לו לנתניהו ששר הביטחון יצטייר כמי שעוקף אותו משמאל, אמנם לכיוון המרכז אבל עדיין משמאלו.

כשהוא מביט ימינה, נתניהו תמיד מרגיש שבבית היהודי עוקפים אותו מימין. עם ליברמן כנראה, לפחות בינתיים, הוא מרגיש נוח. זה לא ששני האישים הללו קרובים כמו שהיו פעם, אבל אין ספק שמבחינה פוליטית השותפות ביניהם מוצלחת בנקודת הזמן הזאת.

אופוזיציה של רעש

המרירות של האופוזיציה בהצבעה בקריאה טרומית על חוק ההסדרה הייתה כמעט לקרקס. בעת ההצבעה, רגע אחרי שלחצו על הכפתור שמביע את התנגדותם, הרעישו חברי האופוזיציה, דפקו על השולחנות וניסו להביע את מחאתם בכל דרך. זה לא עזר. גם העובדה שנאומו של מציג החוק, ח"כ בצלאל סמוטריץ', היה רווי לכל אורכו בקריאות וצעקות של האופוזיציה, לא מנעה את התוצאות.

יום לאחר מכן ניסתה מפלגת המחנה הציוני לנחם את עצמה. היא פצחה בקמפיין נגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה. אפילו התקשורת כבר לא התרשמה מהצעד הזה. היום בשביל לקבל כותרת, צריך כנראה להציב פסל של נתניהו בכיכר רבין למשך כמה שעות.

ח"כ ציפי לבני שבה והצהירה השבוע כמה פעמים שהאופוזיציה אינה מיואשת. אולי לא מיואשת, אבל בהחלט נראית כבויה מתמיד. אפילו 25 המנדטים שמנבאים הסקרים האופטימיים ליאיר לפיד, לא מצליחים להפוך את מחאות האופוזיציה ליותר מרעש. רעש גדול במליאה, בלי השפעה מעשית בשטח.

במחנה הציוני מבינים שהם בבעיה קשה. שלי יחימוביץ' מנסה להשיג את התמיכה הנדרשת כדי לברוח אל ההסתדרות ולחזור אולי אחרי קדנציה שם. הרצוג מבין שסיכוייו לנצח בפריימריז ולהמשיך בראשות המפלגה קטנים מאוד. ביש עתיד יודעים שגם לפי הסברי הסוקרים חלק לא מבוטל מהמנדטים שהם מקבלים באים על חשבון המחנה הציוני. כך ששינויים במפלגת האופוזיציה הגדולה עלולים לחבל במה שמוצג בנתוני הסקרים ולהגדיל את כוח המחנה הציוני על חשבונם.

בשורה התחתונה, מי שמנבא כאן בחירות בעתיד הנראה לעין יכול להביט על מצב הקואליציה ואז על מצב האופוזיציה, ולהחליט לבד מי מהן נמצאת בבעיה גדולה יותר.

לתגובות:

nitsan@besheva.co.il