איתם במאבקם

אם אין פתרון ראוי ליישוב עמונה בשטח סמוך, על הבית היהודי לחזור ולתבוע את הכשרתו במסגרת חוק ההסדרה. דעה

עמנואל שילה , ח' בכסלו תשע"ז | עודכן: 07:27

1

אלה ימים של רגשות מעורבים. מצד אחד, תחושת סיפוק על קבלת חוק ההסדרה בקריאה טרומית בכנסת, תוך הסכמת כל סיעות הקואליציה להמשיך בחקיקה עד הסוף.

זהו חוק שאמור לשים קץ לסאגת העתירות המציקות של פעילי השמאל והערבים נגד יישובים, שכונות ומבנים בלתי מוסדרים. זהו חוק שאמור להבטיח שאחרי עמונה, תשעת הבתים בעפרה והמבנים בשכונת נתיב האבות בגוש עציון - לא יהיו יותר הריסות בצו בג"ץ. זהו חוק שאמור להסדיר סוף סוף את חוקיותם של אלפי בתים בהתיישבות, ובין השאר לשים קץ למצב המחפיר שמונע בניית מגורים מתאימים לפצוע צה"ל יהודה הישראלי בצמוד לבית הוריו בעפרה.

אבל השמחה הזאת מהולה בדאגה של אי-ודאות, גם משום שחוק ההסדרה עוד צריך לעבור את כל מסלול החקיקה בכנסת, ובעיקר משום שגם לאחר שייחקק, שופטי בג"ץ עוד עלולים לבטל אותו בטענה שהוא לא חוקתי. יהיה להם קל יותר לעשות זאת בין השאר משום שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט מצהיר מעל כל במה שהוא לא מתכוון להגן בבג"ץ על החלטת הממשלה והכנסת לחוקק את החוק.

2

בנוסף לעננת אי הוודאות לגבי שרידותו הבג"צית של חוק ההסדרה כולו, יש ענן כבד נוסף שמטיל צל על כל העניין. מנוסח החוק במתכונתו הנוכחית הוסר סעיף חשוב מאוד, הסעיף הרטרואקטיבי, שמסדיר גם מבנים שבג"ץ כבר החליט להרסם. המשמעות היא שגם אם החוק יעבור עד הסוף בכנסת וישרוד את בג"ץ, זה לא יועיל ליישוב עמונה ולבתים בעפרה ובנתיב האבות, שאינם נכללים בחוק בנוסחו העדכני.

במיוחד נחמץ הלב מגורלו של היישוב עמונה. כאן מדובר לא במבנים אחדים בלבד אלא בהרס ועקירה של יישוב שלם. תושבי עמונה חיים ביישובם זה כעשרים שנה בתנאי שטח חלוציים מתוך מסירות נפש אידיאליסטית. זה יישוב שידע מאבקים קשים, גם במובן המשפטי וגם במובן הפיזי בשטח. זה יישוב שהפך סמל לדבקות באדמת ארץ ישראל ולמאבק נחוש על מצוות ההתיישבות בה. ובעיקר, זה היישוב שחוק ההסדרה לא היה מתקבל בכנסת בלי מאבקו העיקש נגד החלטת בג"ץ להרסו, ונגד כוונת הממשלה והקואליציה לבצע את ההחלטה בהרכנת ראש כנועה. קשה עד מאוד להשלים עם מצב שבו אלפי בתים בהתיישבות יוסדרו כחוק בזכות מאבקם של אנשי עמונה, אבל הם עצמם ייאלצו לראות בעיניים כלות בחורבן הבתים שלהם והפרויקט ההתיישבותי שלו הקדישו את מיטב שנותיהם, מרצם וכשרונם.

אנשי עמונה הודיעו כבר שלא יפנו את יישובם מרצון. הם דורשים לקדם את חוק ההסדרה בגרסתו הכוללת את הסעיף הרטרואקטיבי שיכשיר גם את עמונה. למרות הכאב ותחושת העוול, הם היו מוכנים לקבל גם פתרון דחוק ומתסכל של התיישבות חלופית באדמות נפקדים. הם דוחים בתוקף את היוזמה לבנות להם יישוב חלופי בגוש שילה. התנאי להסכמתם להעתקה היה שהיישוב יישאר באותו אזור ועל אותו הר, ושהפתרון יאפשר את המשך קיומו והתפתחותו של היישוב באופן סביר.

בשלב זה, כל הניסיונות למצוא חלופה שכזאת לא עולים יפה. אם הפתרון הסביר לא יימצא, ואם היישוב לא יוסדר בחוק או שבג"ץ יבטל אותו, המעט שהציבור יכול עוד לעשות זה להתייצב באלפיו ולהצטרף למחאה הצודקת נגד העוול שבהחרבת היישוב. ההפגנה לא תהיה אלימה כמו לפני עשר שנים, משום ששני הצדדים לא ירצו לחזור על אותו עימות קשה ועקוב מדם. ההפגנה גם לא תמנע כנראה את הריסת הבתים, אבל היא תבטיח שהריסת יישוב תהיה מהלך קשה שמצטלם רע כמו שהוא באמת רע. כך יש סיכוי שבמערכת הפוליטית, ואולי אפילו במערכת המשפט, יפנימו עד כמה חשוב להתאמץ כדי למנוע מראות שכאלה בעתיד.

3

חוק ההסדרה עבר קריאה טרומית השבוע בלי הסעיף הרטרואקטיבי, ולא משום שאי אפשר היה לגייס רוב לחוק בנוסחו המלא. גם בבית היהודי מודים בכך. פורמלית, הקואליציה על כל מרכיביה מחויבת לתמוך בחוק המלא, לאחר שהוא התקבל פה אחד בוועדת השרים לחקיקה.

נכון שסיעת כולנו בראשות השר כחלון מינתה את עצמה למגינת בית המשפט העליון, ומסרבת לתמוך בסעיף המבטל פסקי דין חלוטים שלו. אבל לבית היהודי יש מנופי לחץ מצוינים כדי לכופף את כחלון. ערב העברת תקציב דו-שנתי, שר האוצר זקוק למשמעת קואליציונית ולכל אצבע בבית היהודי. אחרי הכול, כחלון צבר את כוחו הפוליטי בזכות התקווה שהוא יוריד את יוקר המחיה ובמיוחד את יוקר הדיור – תפקיד שבו די נכשל עד כה. אף אחד לא הצביע לכחלון כדי שיגן על בית המשפט העליון. שר האוצר יודע שאכזב רבים מבוחריו, ושאם הממשלה תיפול ובחירות יתקיימו בקרוב - הוא יאבד הרבה מכוחו הפוליטי. כדי להעביר את חוק ההסדרה המלא, די בכך שאחד מכל הח"כים של כולנו יצביע בעדו. ואת זה אפשר היה להשיג.

אנשי הבית היהודי ויתרו על הסדרת עמונה בחוק מסיבה אחרת: החשש מתגובת ממשל אובמה לחקיקת חוק ההסדרה. על פי החלטת בג"ץ, הריסת עמונה צריכה להתבצע עד ל‑25 בדצמבר. אובמה יעזוב את הבית הלבן רק ב‑20 בינואר. החשש הוא שחקיקת חוק ההסדרה, אפילו בלי הסעיף הרטרואקטיבי, תביא לכך שאובמה יורה שלא להטיל וטו על החלטה במועצת הביטחון שתגדיר את כל ההתנחלויות כבלתי חוקיות. לכן ככל הנראה חוק ההסדרה, גם בנוסחו החסר, יובא להשלמת חקיקה רק לאחר שטראמפ ייכנס לבית הלבן – שבועות לאחר שיעבור התאריך הסופי שנקבע לחורבן עמונה.

ההחלטה לא הייתה קלה, משום שמדובר בחשש בלבד ולא בוודאות. סביר יותר שאובמה לא יעשה את הצעד הקשה הזה, אבל החשש קיים. בנט וחבריו שמעו את האזהרות, שקלו והחליטו שכל עוד אפשר למצוא פתרון ליישוב עמונה במקום סמוך - לא נכון לקחת את הסיכון הזה, שעלול לגרום נזק עצום לכל ההתיישבות. אבל במקרה שלא יימצא פתרון לעמונה, והברירה תהיה או לקחת סיכון ולחוקק את חוק ההסדרה המלא או להשלים עם עקירתו של יישוב בישראל – אז הם ידרשו להסדיר בחוק גם את עמונה.

4

אנשי עמונה לא מסכימים עם ההחלטה הזאת. הם מרגישים שהופקרו לגורלם, ודורשים לחוקק עוד השבוע את חוק ההסדרה המלא. לדעתם אין להירתע מהסיכוי הקלוש שאובמה יעשה צעדים חד-צדדיים קשים נגד ההתיישבות בימים האחרונים של נשיאותו. הייתי משתף אתכם בדעתי מי צודק בוויכוח הזה אילו הייתה לי דעה מוצקה בעניין. אינני יודע מספיק כדי להעריך את כוונותיו של אובמה. בכל מקרה, צריך לזכור שגם אם חוק ההסדרה יעבור בנוסחו המלא, רבים הסיכויים ששופטי בג"ץ יבטלו את החוק. אם לא את כולו, לפחות את הסעיף הרטרואקטיבי שמבטל פסקי דין חלוטים - ובכללם הפסק שקבע את מועד הריסת עמונה.

המחלוקת לשם שמיים הזאת יכולה להגיע לעמק השווה אם יתברר, כפי שנראה לכאורה בשעת כתיבת הדברים, שבכל מקרה אין פתרון מעשי להשארת עמונה על הר באדמות נפקדים. במצב כזה הסכים גם נפתלי בנט שיש לקחת את הסיכון, לחוקק את חוק ההסדרה המלא ולהכשיר גם את עמונה. בכל מקרה, אם בחקיקה ואם במאבק בשטח - אסור להשאיר את אנשי עמונה לבדם.

לתגובות: eshilo777@gmail.com