העיתונאי היהודי-אמריקני תומאס פרידמן, פרשן בכיר בעיתון ה"ניו יורק טיימס", שוחח עם העיתונאית דנה וייס על ניצחונו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
התרגלת לכך שהנשיא הוא דונלד טראמפ? ?אני מכיר לגמרי בכך שהוא ניצח, הוא ניצח בדרך הוגנת וזכה ביותר קולות של אלקטורים. אין לי שום בעיה להגיד 'הנשיא דונלד טראמפ' ומקווה שיהיה טוב. לעולם אני לא שוכח שעשינו מעשה חסר אחריות, אבל אולי עוד יתברר שההימור הזה יהיו לו יותר השלכות טובות מרעות ואולי לא.
''על דבר אחד אין עוררין בעייני - עשינו מעשה חסר אחריות משעשינו אי פעם כאומה בימי חיי. אבל זאת המציאות - הוא הנשיא שלנו, ואני מוכן לבוא בגישה פתוחה ולתת לו הזדמנות''.
השר בנט אמר שבחירתו של טראמפ היא שינוי היסטורי לישראל ורבים שותפים להשקפתו - כדאי להם לפתוח בקבוקי שמפניה או לחכות? ''הייתה לי הזדמנות לדבר עם השר בנט על זה. ישראל מעולם לא הייתה יותר ברשות עצמה בתקופת חיי ואין הכוונה שהיא ננטשה. הידידות של אמריקה עם ישראל חזקה מאי פעם, אבל מבחינת חופש הפעולה שלה לעשות מה שהיא רוצה - ישראל לגמרי לבדה. ולכן מה שהיא בוחרת לעשות או לא לעשות זה יהיה באחריותכם יותר מאי פעם ואני מקווה שישראל תבחר לפי תבונה וחזון כיוון שאמריקה לא תהיה פה... אני לא רואה את טראמפ נושא נאום ודורש מישראל להקפיא את ההתנחלויות''.
אתה רואה את טראמפ משקיע במאמץ בניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני? ''הוא אמר שהוא רוצה להגיע להסכם, האמת היא שאין לו שום מושג כמה אנרגיה והון פוליטי נשיא אמריקני צריך להשקיע כדי להביא להסכם בין הישראלים לפלסטינים היום.
''האם נתניהו צריך לצפות לשנים נוחות יותר מוושינגטון? שטרמפ בבית הלבן ולא אובמה? זה לא סוד שלא היו יחסים טובים בין נתניהו לאובמה, הם שנאו זה את זה. אם תסתכלי כיום על פני השטח בישראל - המים מעולם לא היו רגועים יותר''.
"אבל אם תסתכלי מתחת לפני השטח יש שם מגמות שאם ישראל לא תדביק אותן בדרך יצירתית ומלאת דמיון, אם היא רק תשב בחיבוק ידיים ותהנה מהרגיעה ותניח לדינמיקה של הפוליטיקה הישראלית לגרור אותה להעמקת אחיזתה בגדה המערבית, היא עלולה למצוא את עצמה בעוד 5 שנים אומרת - 'אילו רק הייתה לנו את קלינטון שהייתה דוחפת אותנו כשנזקקנו לזה...'.
הצופים שלי עשויים לומר, אתה עדין לא מבין את זה, אחרי שנכשלת בהבנת המתרחש בבחירות בארה"ב, אתה נכשל בהבנת מה שקורה בירושלים? "אולי הם צודקים בואי נדבר עוד 4 שנים. אני פתוח לאפשרות שהם צודקים. אולי יהיה טוב יותר לישראל עם פתרון של מדינה אחת. אולי זה הפתרון היחידי שנותר, אני באמת לא יודע. הביקורת שלי על ישראל, היא לא שישראל אינה נסוגה מהגדה המערבית. אני מבין את הסביבה הביטחונית.
"חייתי בעולם הערבי ואני לא יפה נפש, אבל מידת הזהירות אומרת לי לא שישראל צריכה להיכנע, לסגת או לקום ולהגיד כן לתנועת החרם. אלא היא צריכה להפגין קצת דמיון שיש לה עוצמה כל כך גדולה. ולעצב את הסביבה בדרך שמפחיתה את הסיכון שהמוקשים הזרועים שם יתפוצצו בעתיד.
"אם ישראל הייתה מניה - הייתי קונה אותה. כי בעידן התאוצות אני חושב שיש הרבה תכונות חזקות מאוד שיכולות לאפשר לה לשגשג. אבל היא נמצאת בשכונה שנראה בה הרבה מדינות שמתמוטטות ואינני חושב שסוריה היא האחרונה שבהן. התאוצות שלי הן כמו טורנדו. הגדר הגדולה ביותר שתצטרכו לבנות היא לא מול הפלסטינים, אפילו לא מול העולם הערבי אלא מול המוני אנשים שרוצים לצאת מעולם התוהו ובוהו, אל העולם המאורגן. תראי מה קרה לאירופה זו רק ההתחלה. אני מזהיר את הקוראים שלכם אני יכול להרוס כל ארוחת ערב".