עם מותו הטראגי של עמרי בעת שהקריב את חייו כדי להגן על בנו, איבדנו כולנו עמית וחבר מחויב ומסור, חוקר מוערך, ומורה אהוב על כל תלמידיו. קולו, קול ייחודי, קול ברור וצלול בעולם המזרחנות הישראלית נדם באחת.
עמרי הקדיש את חיו הבוגרים לחקר ההיסטוריה והפוליטיקה של לבנון, תוך מתן דגש מיוחד לעדה השיעית העושה בעשורים האחרונים את דרכה מן השוליים אל המרכז במדינה זו.
ספרו, "נביה ברי והפוליטיקה הלבנונית" (2011) ומחקרים רבים אחרים שפרסם מאז אודות דרכם של השיעים בלבנון מהקמתה של מדינה זו בספטמבר 1920 ועד לימינו אלו, הפכו אותו לחוקר מוערך ומוכר בארץ ובעולם. הוא היה בר סמכא בענייניהם של השיעים בלבנון, וכזה שעמיתים, תלמידים וגם הציבור והתקשורת בישראל מצפים למוצא פיו כדי שיבהיר ויפרש להם את שמתרחש במדינה זו ובקרב השיעים החיים בה.
בחירתו של עמרי בשיעים של לבנון כמושא למחקריו לא הייתה בחירה מקרית או אקראית. עוד בראשית דרכו האקדמית, בעת ששקד על כתיבת עבודות התואר השני והדוקטורט, למדתי על העניין האמיתי שגילה בבני העדה השיעית בלבנון.
על הרצון והכמיהה להבין את הסוד, סוד הקסם שהילכו אלה על המרחב סביבם וכמובן גם על ישראל. אפשר שהיו אלו שנות ה-80 המוקדמות, שנים מעצבות בחייו שהביאו את עמרי אל לבנון ואל השיעים שלה. היו אלה השנים שלאחר מלחמת לבנון הראשונה ששיקעה את ישראל בביצה הלבנונית והקיזה את דמה, והיו אלה גם השנים שבהן פרצו השיעים מן השוליים אל המרכז בלבנון ובהן אף קם ארגון חיזבאללה והחל במאבק עד חורמה בישראל.
אבל מעבר לכל זה נדמה לי שההחלטה לבחור בלבנון ובשיעים נבעה גם מן הסקרנות ואף ההזדהות עם מי שנתפסו תמיד כאנדרדוג של הפוליטיקה הלבנונית ועתה, וכנגד כל הסיכויים, הפכו את הקערה על פיה. עמרי לא הלך בדרך הקלה ולא בחר בארגון חיזבאללה, במנהיגיו הכריזמטיים ובראשם חסן נסראללה כמושאי המחקר שלו, אלא דווקא בארגון אמל ובמנהיגו המתון והפרגמטי נביה ברי, המבקשים שינוי תוך המשכיות במיטב המסורת הלבנונית ולא אחר מהפכה מבית מדרשה של איראן.
דרכו של עמרי, כמו דרכם של גיבוריו השיעים בלבנון, הייתה דרך לא קלה. הוא סיים את לימודיו עם ראשית "העשור האבוד" של ההשכלה הגבוהה בישראל, עת שעריה ננעלו בפני תלמידיה שלה. למרות הקשיים התמיד עמרי בדרכו ולא ויתר. הוא זכה להקים סביבו מעגל גדול של חברים, של תלמידים ומעריצים בכל אוניברסיטה ומכללה בה לימד, וגם ברחבי העולם.
גם בלבנון היו שעקבו אחרי פרסומיו, כולל בין בני העדה השיעית ואפילו מקרב ארגון החיזבאללה, אף שזה האחרון לא תמיד קיבל בהבנה את העניין של עמרי בשיעים, קל וחומר את העניין שגילה בארגון המתחרה והיריב, ארגון אמל.
עמרי היה מורה אהוב על תלמידיו שראו בו דוגמה ומופת לחוקר ולמרצה, המצליח בכישרון יוצא דופן לחבב עליהם את תחומי המחקר שלו, מורכבים וסבוכים ככל שהיו. הם לא נותרו אדישים לעמרי – האדם שמאחורי המרצה המעמיק וחמור הסבר – אדם איכפתי ומסור, מלא אמפתיה ונכונות לסייע בעצה טובה מניסיונו ועמק ידיעותיו.
עמרי יחסר לכולנו, לתלמידיו, לעמיתיו ולכל מי שזכו להכיר אותו, ללמוד ממנו או לשמוע את הרצאותיו ולקרוא במחקריו.
אנו בסדנה להיסטוריה חברתית משתתפים בצערה של המשפחה ומצטרפים לאבלה של קהילת חוקרי המזרח התיכון בארץ. יהיה זכרו ברוך.