לא לבד | חנן בן ארי | חדשיר
הפחד הגדול מתכניות הריאליטי הוא "15 דקות התהילה" שמתנפצות ברגע שהטיימר מתאפס. והכל כל כך מהיר. וכל כך גדול. וכל כך משלה.
בלי ריאליטי ובלי תחרויות כישרונות – חנן בן ארי צמח מלמטה. והשתיל הקטן הפך, כמו באגדות, לעץ קסום ועצום שכל שוחרי המוזיקה בישראל באים להסתופף בצלו. וזה קרה כל כך מהר. וכל כך גדול. ואמתי.
ועכשיו הוא כבר עם אלבום שני, וואו. אמן גדול אמר לי פעם שהדבר הכי קשה לעשות אחרי אלבום בכורה הוא עוד שיר מהאלבום הבא. אין חופשת לידה, אין מנוחה ארוכה. אמן שישן יותר מכמה חודשים הוא 'אמן מת' ועם תום תקתוק שעון התהילה המוזיקה שלו מתפגרת. וצריכים להתחיל מחדש. לא קל.
החדשיר 'לא לבד' אולי מספר את הסיפור שלו, של הכוכב שזרח מבלי לעמוד בתור אצל המככבים בקשת.
יודוך רעיוני | הפרויקט של רביבו | מחרוזת
חינגות, חאפלה וצלצולים.
היה לי קשה לצפות בקליפ החדש של 'הפרויקט של רביבו', השלישייה המוכשרת שהעלתה מהאוב המוזיקלי של הכרם המזרחי את כל הלהיטים, שפשפה אותם, הוסיפה קצב מוקלט ואת כלי הנגינה הקבועים והפכה את יוטיוב לממלכה תימנית שחלשה על חצי מעם ישראל.
העיבודים זורמים, השירה קולחת אבל האווירה הקלילה, השתייה החריפה, הכפיים, השריקות והתכשיטים הבוהקים קצת צרמו לי. אמנם המילים מילות קודש והפיוטים מעשי ידי פייטנים ידועי שם אבל הסביבה שבקליפ האחרון עוד הייתה בפאב מקומי, הפכה לבית הכנסת. ועל יד ההיכל, מול ארון הקודש, בעדינות, זה לא הכי מתאים בעולם.
אולי אני סתם כבד. אין לי ספק שלחברי הפרויקט היו רק כוונות טובות - לשמח את עם ישראל ובקדושה. בכך, ללא ספק, סיפקה השלישייה את הסחורה.
נשבעתי | יוני גנוט | קליפ
צמרמורת.
זה הדבר הראשון שחשתי כשהאזנתי היום לראשונה לחדשיר של יוני ואריק.
אריק התחיל לשיר ובאזניי לאונרד כהן עולה מהאדמה, חובש כובע לראשו ומרטיט לי את הלב.
ואז בא יוני המלאך ובמשפט הכל כך ממלא מספּר תהלים, בשילוב לחנו הקסום של חיים בנט והופך את ההאזנה לחוויה רוחנית טהורה מן המתים ומן החיים. מהתהומות ומהגבהים. מהילדות והזקנה. כמה הפכים בין הקולות האלה, כמה ניגוד בניגון. כמה יופי.