ביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורו של מארק איסמעילוף שבדואים בנו מבנים רבים על אדמה בבעלותו החוקית, אך בית המשפט החליט שאין צורך למהר ולהרוס את המבנים. מישהו מזהה קשר לעמונה?

איסמעילוף מספר על הקרקע שנרכשה בשנות השלושים של המאה הקודמת, בין השאר על ידי סבו. גודלה של הקרקע כולה הוא 654 דונם וסבו רכש 12 וחצי אחוז "והזכויות שלו התגלגלו אלי ולבני דודים שלי".

משהתגלה כי על האדמות נבנו בתים על ידי שבט בדואי סמוך פנה איסמעילוף באמצעות עורכי הדין של תנועת 'רגבים' לבית המשפט בבקשה להורות על הרס המבנים שנבנו ללא היתר במקום, אולם "בית השפט שאל מה אנחנו רוצים מהם, אתם לא עושים מעשה לגבי הבתים האלה כבר כמה שנים ויש למדינה עדיפויות שלא מקדמות את העניין שלכם. יש משאבים מוגבלים".

"למעשה בית המשפט אמר שניתן למדינה 6 שנים לעשות כמירב יכולתה להעברת השבט הזה למקום אחר", מסכם איסמעילוף את החלטת בית המשפט, ולדבריו בהחלט ניתן לערוך השוואה לעומת המתרחש בעמונה, שם ניתן היה לטעון שבמשך שנים רבות הישוב עמד על מקומו בעוד העותרים, שזכויותיהם על הקרקע שלא כמו במקרה של איסמעילוף שנויות במחלוקת חמורה, לא ביצעו צעד כלשהו נגד הישוב ותושביו.

ממשיך איסמעילוף את סיפורו: "פנינו לבית המשפט עליון לערער על פסק המחוזי. ביהמ"ש העליון פסק לפני כחודשיים שהוא לא מתערב. הוא אמנם לא חייב אותנו בהוצאות סימן לכך שהם מכירים בכך שיש צדק בעמדה שלנו, אבל קבע שיש למדינה אמצעים מוגבלים וכעת זו לא המטרה העיקרית של המדינה להוריד את הבתים הלא חוקיים".

התוצאה בפועל של החלטת בית המשפט בעקבות עמדת המדינה כפי שהוצגה בפניו היא שעליו להמשיך ולראות כיצד בתים של בדואים ממשיכים לצמוח על האדמה שלו. "אמנם המדינה אמרה שהיא תמנע בניה בלתי חוקית על השטח, אבל לא בטוח שההתחייבות הזו מתקיימת, וככל הידוע לנו נמשכת בניה סמויה בלתי חוקית שם. הדרך היחידה לבדוק מה קורה שם זה להיכנס ולראות מה קורה והמדינה לא עושה זאת".

בדבריו מציין ומזכיר איסמעילוף כי באחד משלבי הדיון המשפטי טענה המדיה כי כיוון שעל האדמה של איסמעילוף הוקם בית ספר הוא לא ייהרס לפחות עד סוף השנה על מנת שלא לפגוע בתלמידים. "למעשה", הוא אומר, "המדינה עצמה בנתה על השטח שלנו, אני מניח ללא שימת לב. אני לא מאמין שהמדינה הייתה בונה באופן בלתי חוקי על שטח של הזולת בידיעה, אבל זה מה שקרה בפועל".

לדבריו עד כה איש לא מצא לנכון להציע לו הצעה של חלופה כספית או קרקעית אחרת, "אם היו מציעים הייתי שוקל את ההצעה הזו, כמובן, אבל לא הייתה אליי פנייה בהקשר הזה".

כעת "למעשה הידיים שלי כבולות. אני צריך להמתין שש שנים שאותן פסק בית המשפט כדי לתת למדינה לעשות את כל יכולותיה כדי להעביר את השבט הזה, אבל אני סקפטי ומעריך שלא יהיה מנוס מלהגיע שוב לבית משפט בתום התקופה הזו ולבקש פסיקה מעשית יותר שתחייב את המדינה לפעול".

על השאלה אם ידוע לו מה הוא מתכוון לעשות בקרקע המדוברת, משיב איסמעילוף ואומר כי כל עוד יושבים על הקרקע שלו 3000 אנשים, ומספרם רק הולך וגדל, קשה לו לחשוב על תכניות לעתיד...

באשר לצעדים שהמדינה עושה או לא עושה כדי לפנות את הפולשים לקרקע שלו, אומר איסמעילוף כי "המדינה טענה שהיא עושה פעולות תכנון והיא באה בדברים עם עיריית רהט במגמה שהיא תקבל אליה את השבט, אבל עיריית רהט לא מעוניינת לקבל את השבט הזה אליה, כי היא רוצה לבנות בתים לבנים ממשיכים. יש גם חיכוך מסוים בין השבט הזה לאנשים שכבר נמצאים שם".

לסיכומם של דברים נותרו לאיסמעילוף עוד שלוש שנות המתנה לערך על מנת לקדם את הצעדים לאכיפת החוק מול השבט הבדואי שרק הולך וגדל על האדמה שלו. כשנשאל אם גם הא מזהה את היחס השונה בינו לבין המתרחש בעמונה, הוא מציין כי הוא אמנם משפטן אך אינו סבור שתפקידו לקבוע אם אכן המקרים דומים. עם זאת הוא רואה את הדברים מהצד ותוהה "מדוע יש למדינה יותר עניין לפעול שם מאשר במקרה שלי".