התפכחות מעניינת מאד בעניין היחס לערפאת בצד הישראלי ניכרה בעליל כשערוץ 2 הקרין תמונות שצולמו לפני כ 9 שנים, ביום כניסתו של ערפאת לעזה.
הכתב הצבאי של ערוץ 2 רוני דניאל הוא שחשף את התמונות, ואמר כי כבר ביום הגיעו לעזה הבריח ערפאת נשק ומבוקשים במכוניתו, ופעולה זו צולמה. דניאל ציין כי מטרת הכתבה הייתה להתבונן לאחור ולבחון האם היה אפשר לחזות מראש את פריצת המהומות בספטמבר 2000. האם הייתה הכתובת על הקיר?, כלשונו, ואם כן כיצד היא נראתה, מה היה כתוב בה וכן מי זיהה אותה ומי לא.
בצילומים, מציין דניאל, אפשר לראות את המרצדס שבה הגיע ערפאת לרצועה, וגם לישראלים שניצבו שם היה ערפאת נראה מעט מוגבה, והסתבר כי הוא יושב על גביו של מבוקש "מנוע כניסה", כלשון אותם ימים, וכך הוא ניסה להבריחו. בהמשך הגיעו משאיות ציוד אישי של ערפאת, ובהם היו טילי לאו ו-.R.P.G שעליהן היה כתוב: "מזכרת מקדאפי".
הקצין הישראלי שקיבל את פניו של ערפאת באותה כניסה מפורסמת היה יום טוב סמיה, אומר דניאל, והוא פנה לראש הממשלה רבין ושאל אותו מה עליו לעשות עם המוברחים שנמצאו. רבין, אומר דניאל, הנחה אותו לפעול כפי שקצין צריך לפעול, וסמיה אכן מנע את כניסתו של אותו מבוקש לישראל. עם זאת אחר כך מצא הלה דרך להיכנס לישראל, ועד לחיסולו לפני כחודשיים עשה צרות צרורות. מהיום הראשון היה ברור שעניין זה הוא רק איתות לבאות, אומר דניאל, אך כולם היו שבויים בתחושה שמשהו טוב יצמח מהנסיונות לשאת ולתת עם ערפאת.
דניאל מוסיף כי למחרת כניסתו של ערפאת הוא נכח בג'בליה במעמד שבו נשא ערפאת נאום מתלהם, אך הוא חשב שמדובר בנאום המושפע מתחושת הניצחון שחש ערפאת, וכי בהמשך הדרך יתחילו הדברים לזרום בלמסלול הגיוני. דניאל מוסיף כי לדעתו אחד הכשלים של מתווה אוסלו הוא שהכללים שנקבעו בהסכם אוסלו לא נשמרו. "נרדמנו בשמירה" על הכללים, וכך נותרו ההונאות, העלמת העין מחצאי אמיתות, וגם עצימת עיניים מכוונת מתופעות שליליות גלויות לחלוטין. למשל התעלול של ערפאת כשמצד אחד הבטיח לרבין לבטל את האמנה הפלשתינית, דבר שרבין ראה בו חשיבות, אך לאמיתו של דבר ערפאת לא ביטל בה דבר וקיבל זיכוי כאילו כן עשה זאת.
דניאל מציין עוד כי בצה"ל התפכחו מהר וזיהו את המצב, אבל הייתה, לדבריו, דיכוטומיה אמיתית: חלוקה חדה לשתי גישות: מצד אחד ידיעת האמת, ומצד שני הרצון להשיג את היעדים שהוצבו בכל פעם במשא ומתן, כמו בפגישות באחוזת וואי ובקמפ דייוויד, או הרתיעה מלהציב בפני ערפאת אולטימטום בטרם בחירות. ניסו ללכת בנתיב שישמור את היכולת להגיע להידברות והסכמות, וכך עצמו עיניים מהפרות ההסכם שנחתם, וכך נוצר מצב, אומר דניאל, שבמשך שנים מזגזגים בין לבין, ואין עושים דבר נגד ערפאת, אף על פי שכולם ידעו מה קורה באמת.
עתה, אומר דניאל, מתרחש תהליך של ריאליזם חדש, ובמהלכו מזהים את המציאות ואת סכנותיה. עם זאת מביע דניאל צער על התמשכות זמן ההתפכחות הזאת. "היינו צריכים להתפכח מהר יותר", סיכם.
הכתב הצבאי של ערוץ 2 רוני דניאל הוא שחשף את התמונות, ואמר כי כבר ביום הגיעו לעזה הבריח ערפאת נשק ומבוקשים במכוניתו, ופעולה זו צולמה. דניאל ציין כי מטרת הכתבה הייתה להתבונן לאחור ולבחון האם היה אפשר לחזות מראש את פריצת המהומות בספטמבר 2000. האם הייתה הכתובת על הקיר?, כלשונו, ואם כן כיצד היא נראתה, מה היה כתוב בה וכן מי זיהה אותה ומי לא.
בצילומים, מציין דניאל, אפשר לראות את המרצדס שבה הגיע ערפאת לרצועה, וגם לישראלים שניצבו שם היה ערפאת נראה מעט מוגבה, והסתבר כי הוא יושב על גביו של מבוקש "מנוע כניסה", כלשון אותם ימים, וכך הוא ניסה להבריחו. בהמשך הגיעו משאיות ציוד אישי של ערפאת, ובהם היו טילי לאו ו-.R.P.G שעליהן היה כתוב: "מזכרת מקדאפי".
הקצין הישראלי שקיבל את פניו של ערפאת באותה כניסה מפורסמת היה יום טוב סמיה, אומר דניאל, והוא פנה לראש הממשלה רבין ושאל אותו מה עליו לעשות עם המוברחים שנמצאו. רבין, אומר דניאל, הנחה אותו לפעול כפי שקצין צריך לפעול, וסמיה אכן מנע את כניסתו של אותו מבוקש לישראל. עם זאת אחר כך מצא הלה דרך להיכנס לישראל, ועד לחיסולו לפני כחודשיים עשה צרות צרורות. מהיום הראשון היה ברור שעניין זה הוא רק איתות לבאות, אומר דניאל, אך כולם היו שבויים בתחושה שמשהו טוב יצמח מהנסיונות לשאת ולתת עם ערפאת.
דניאל מוסיף כי למחרת כניסתו של ערפאת הוא נכח בג'בליה במעמד שבו נשא ערפאת נאום מתלהם, אך הוא חשב שמדובר בנאום המושפע מתחושת הניצחון שחש ערפאת, וכי בהמשך הדרך יתחילו הדברים לזרום בלמסלול הגיוני. דניאל מוסיף כי לדעתו אחד הכשלים של מתווה אוסלו הוא שהכללים שנקבעו בהסכם אוסלו לא נשמרו. "נרדמנו בשמירה" על הכללים, וכך נותרו ההונאות, העלמת העין מחצאי אמיתות, וגם עצימת עיניים מכוונת מתופעות שליליות גלויות לחלוטין. למשל התעלול של ערפאת כשמצד אחד הבטיח לרבין לבטל את האמנה הפלשתינית, דבר שרבין ראה בו חשיבות, אך לאמיתו של דבר ערפאת לא ביטל בה דבר וקיבל זיכוי כאילו כן עשה זאת.
דניאל מציין עוד כי בצה"ל התפכחו מהר וזיהו את המצב, אבל הייתה, לדבריו, דיכוטומיה אמיתית: חלוקה חדה לשתי גישות: מצד אחד ידיעת האמת, ומצד שני הרצון להשיג את היעדים שהוצבו בכל פעם במשא ומתן, כמו בפגישות באחוזת וואי ובקמפ דייוויד, או הרתיעה מלהציב בפני ערפאת אולטימטום בטרם בחירות. ניסו ללכת בנתיב שישמור את היכולת להגיע להידברות והסכמות, וכך עצמו עיניים מהפרות ההסכם שנחתם, וכך נוצר מצב, אומר דניאל, שבמשך שנים מזגזגים בין לבין, ואין עושים דבר נגד ערפאת, אף על פי שכולם ידעו מה קורה באמת.
עתה, אומר דניאל, מתרחש תהליך של ריאליזם חדש, ובמהלכו מזהים את המציאות ואת סכנותיה. עם זאת מביע דניאל צער על התמשכות זמן ההתפכחות הזאת. "היינו צריכים להתפכח מהר יותר", סיכם.