רגע האמת של תושבי עמונה מתרחש ברגעים הללו ממש. ישיבת התושבים שבה הם נדרשים להכריע האם יסכימו למתווה היא רגע של הכרעה שיכול להביא הישג גדול אבל מנגד יכול להפיל את כל ההישג הגדול.
ההחלטה שהתושבים צריכים לקבל היא פשוטה. "כן" או "לא". "take it or leave it", בלע"ז. אין כאן אפשרות למשחקים כמו "כן, אבל...". המשמעות של "כן אבל" היא לא. תשובה שתביא לקריסת כל ההישגים שהושגו בזכות מאבקם העיקש והמדהים של התושבים.
צריך לומר את האמת. למרות ההסתייגויות שודאי שיש בהן משהו, מתיישבי עמונה קיבלו מתווה טוב שמשאיר אותם על ההר. המתווה מפורט לפרטי פרטים וכל חלק ממנו מרכיב את השלם, שהוא העתקה למקום קרוב, עם אפשרות לכל המשפחות להישאר על ההר.
ההחלטה היא קשה. עזיבת בית בכפייה, גם אם הבית החדש לא רחוק היא דבר קשה, מאוד. כולנו בני אדם וגם התושבים הם בני אדם. אבל עכשיו הגיע הרגע שבו תושבי עמונה חייבים לפעול מהראש ולגלות מנהיגות, ובכך הם יוכלו להכריע האם הם נשארים על ההר או לא. האם הם נותנים יד לכניעה נוספת לתכתיבי בג"ץ (גם אם תוך התנגדות) או שהם חלק מהשינוי.
מאבק התושבים, והמאמץ הכביר שהשקיעו חברי הכנסת והשרים בימין, ובראשם השר נפתלי בנט, השרה איילת שקד, ח"כ בצלאל סמוטריץ' וח"כ שולי מועלם הביאו הישג שאיש לא האמין שיקרה: חוק ההסדרה בדרך לאישור, אושר פתרון נכסי נפקדים ואושר מתווה שיהפוך אותו לישים באמצעות הליך "פירוק שיתוף". והכל עם גושפנקא חוקית.
חשוב להבין: אין מתווה בלי תושבי עמונה. אין מצב שבו תושבי עמונה נאבקים ומישהו אחר יבוא במקומם להתיישב על ההר. התעקשות של התושבים על מאבק אקטיבי תסכל את כל ההסכמות עם ראש הממשלה ועם היועץ המשפטי לממשלה. אם בכל מקרה יהיה עימות בפינוי לא תהיה שום מוטיבציה ליישום ההסכמות. זה רגע האמת של תושבי עמונה - האחריות עוברת לכתפיים שלהם.