הפמיניזם שמנסה להפוך את האישה לגבר הוא העלבון הגדול ביותר לאישה.
הפמיניזם שמנסה להפוך את האישה לגבר הוא העלבון הגדול ביותר לאישה.איור: דקלה שגיב

בזמן האחרון, כשאנחנו נוסעים במכונית, בת השמונה שלי חוזרת ושואלת אותי: "אמא, למה אני לא יכולה לנהוג?".

ניסיתי להסביר לה שלמרות שהיא די גבוהה, היא עדיין לא רואה את הכביש מהמושב, ושהיא צריכה לפתח עוד כמה יכולות לפני שתוכל להחזיק בהגה. אך היא בשלה. זה ממש מרגיש לה לא הוגן, שאני יכולה והיא לא.

מתברר שתחושת התסכול הזאת, שלא נותנים לנו לעשות משהו שנראה לנו שאנחנו מסוגלים, מושרשת בנו היטב. ואין מה לומר, היא באמת מרגיזה, במיוחד אם היא מוצדקת. פעם הלכתי לריאיון עבודה, משהו עם כתיבת ספרי זיכרון, ולא התקבלתי רק בגלל שאני דתייה. בעלת העסק הסתכלה עליי כאילו לא ראתה שומרת מצוות מימיה, והסבירה לי שבטח יהיה לי קשה לכתוב סיפורים של אנשים שאורח חייהם שונה משלי. ולמרות שבדיעבד טוב שהעניין ירד מהפרק, זה לא היה נעים. אני גם די בטוחה שבפעמים ששלחתי קורות חיים לכל מיני מקומות, העובדה שאני כבר לא בת עשרים, ושאני נשואה פלוס פלוס פלוס ועוד כמה, לא הועילה לי במיוחד. עובדה שאף אחד, אף פעם, לא חזר אליי. ואני הרי יודעת שלדברים האלה אין שום משמעות מבחינת היכולות שלי.

או שיש? יכול להיות שבתור מעסיקה הייתי מעדיפה רווקה צעירה ונמרצת, שלא תיקח ימי חופשה כי הילד שוב משופע. אבל מנקודת המבט שלי, אם חשבתי שהעבודה הזאת התאימה לי, זה היה פספוס לי ולהם. אפליה היא פשוט לא הוגנת, בין אם היא נעשית על רקע של גיל, עדה, אמונה או מגדר.

אז בואו נדבר רגע על מגדר. כאישה קשה לי שלא להעריך את התנועה הפמיניסטית על ההישגים האדירים שלה. היא נלחמה בהרבה מאוד דעות קדומות שהיו יצוקות בתרבות מדורי דורות, וצלחה. תחשבו על זה שאפילו אוניברסיטת קיימברידג' הנאורה אישרה לתת תארים לנשים רק ב‑1947. היום, כשיש פרופסוריות, שופטות עליונות, נגידות בנק ישראל ומה לא, נראה לי שדי הוכחנו את הפואנטה - אנחנו מסוגלות לכול. ועדיין יש על מה להילחם, וסטיגמות שצריך לשבור.

אבל יש מקרים שהמלחמה הזאת נראית לי יותר כמו הרצון של בתי להחליף אותי מאחורי ההגה. שלא נדבר על אופן ההתנהלות המתלהמת שלה, שדומה להתנהלות של ילדה בת שמונה, ומעוררת בי מחשבות נוגות שאולי פה ושם יש משהו בסטיגמות.

עוז 2016

כולכם בוודאי שמעתם על אחד, גיבור ישראל, אביגדור קהלני שמו. יפה שהוא נלחם בסורים וקיבל צל"ש והכול, אבל זה כלום לעומת הגבורה שלו מול הפמיניסטיות. שמעתם מה הוא אמר? שתפקיד האישה ללדת ילדים! ויותר מזה, הוא העז להיאחז בדעתו המיושנת, לחזור עליה שנית, ולהסביר למה זה נראה לו רעיון גרוע להכניס נשים לטנקים. את האומץ הזה מפגינים מתי מעט, ולי נותר רק לתהות למה כולם כל כך פוחדים מהגברות הלוחמניות האלה.

אני מכירה נשים חזקות מסוג אחר, כמו חברה דעתנית, חכמה ואנטי פמיניסטית בעליל, שטוענת שהפמיניזם שמנסה להפוך את האישה לגבר הוא העלבון הגדול ביותר לאישה. פמיניזם שמנסה להתכחש למציאות של ההבדלים המולדים בינינו, יוצא מנקודת הנחה שהתכונות והתפקידים הנשיים נחותים במשהו מאלה של הגבר. הלו, בנות, אנחנו באמת מוצלחות וחכמות ומסוגלות לא פחות מגברים, אבל רובנו גם עדינות יותר, פיזית ונפשית. אנחנו מילוליות יותר ורגישות יותר ומנוהלות על ידי ההורמונים שלנו יותר. ורק אנחנו מאובזרות להקים את הדור הבא, אם לא שמתן לב. זה לא איזשהו סעיף צדדי חסר חשיבות שצריך למצוא דרך להזיז אותו הצדה בדהירה שלנו לעבר ההגשמה העצמית המיוחלת. זה חלק מאוד מהותי מקיומנו, תשאלו את מאותגרות הפוריות. זה בסך הכול מה שניסה לומר קהלני: אישה יכולה להיות ראש ממשלה ואפילו רמטכ"ל. אבל למה לפגוע בתפקיד שלה כאמא? אם הייתי יכול, הוא אמר, הייתי בשמחה מתחלף עם הנשים ולא יוצא להילחם.

אז מישהו החליט שתפקיד הצבא הוא לא להילחם אלא לקדם אג'נדות שוויוניות, ואני שואלת: למה להתמקד רק בשוויון המגדרי? כבר סיפרתי לכם כמה קשה להשיג עבודה בגילי - אולי אפשר לארגן איזה פרויקט גיוס מחדש לבני חמישים פלוס? יש להם יותר זמן וניסיון חיים, ואני בטוחה שהם ייהנו להרגיש שוב צעירים ולקפץ על הג'בלאות, אם לא ילך להם הגב תוך כדי. אבל באמת, אין לי ספק שיש מספיק אנשים בגיל הזה שהם בכושר מצוין, לא פחות מהחיילת הממוצעת. רק צריך להשקיע משאבים ולחפש.

ואם כבר, למה חייבים להגביל את הרף התחתון לשמונה עשרה? בחור בן שש עשרה לא מסוגל להילחם? אולי אפשר אפילו לגייס את הבת הקטנה שלי - שישימו לה מושב מוגבה ויעשו אותה נהגת. היא בטח תשמח.

בלי פקידות, בפקודה

אם כבר מדברים על בנות בצבא, אי אפשר להתעלם מפרשת בוכריס העגומה, שגורמת הרבה צער ואכזבה וקושי, מכל כיוון שתסתכלו על זה. בכל אופן, שמעתי שקצין דתי אמר שבתקופה האחרונה, יותר ויותר מפקדים בכירים מעדיפים פקידים ולא פקידות. מסיבות די מובנות. למה להסתבך? אבל הוא, בתור חובש כיפה, לא יעז לבקש פקיד, מחשש לזעקות שוד ושבר על הדרת נשים. ואני תוהה, מה הבעיה לעבוד מול פקידה, סתם כאדם אל אדם, בצורה מכבדת בלי שום ניואנסים וחיזורים? לי זה לא נראה כל כך מסובך, אבל אולי זה עוד אחד מההבדלים הקטנים בין נשים לגברים.

[email protected]