לא מעוניינת בעימות עם היועץ המשפטי לממשלה. שרת המשפטים אילת שקד
לא מעוניינת בעימות עם היועץ המשפטי לממשלה. שרת המשפטים אילת שקדצילום: תומר נאוברג, פלאש 90

ימי ההכרעה של עמונה הם הימים שבהם מארג האינטרסים הסבוך של כל צד פוליטי בסיפור מתנגש ומגיע לנקודות השיא.

הפתרון האחרון שהוצע למתיישבי עמונה הוא פרי לחץ כבד שהפעילו בבית היהודי על ראש הממשלה נתניהו. אם ביום שני בבוקר היועץ המשפטי לממשלה עדיין שלל את מתווה נכסי הנפקדים, שעות ספורות אחר כך כבר היה נתניהו עמוק בשיח מול מנדלבליט וההחלטה שונתה. אבל אין כאן סוף פסוק, לכל היותר סיכום ביניים. מנדלבליט צריך עדיין ללכת לבג"ץ ולבקש דחייה של מועד הפינוי, תוך שהוא מציג את הפתרון החדש בפני השופטים.

ומה אם בג"ץ יערים קשיים על הפתרון או הדחייה? אם לשאול את ח"כ בצלאל סמוטריץ', אז הכול חוזר לנקודת ההתחלה ולחקיקת חוק ההסדרה במהירות, כולל סעיף 7 שדואג לעמונה, לנתיב האבות ולתשעת הבתים בעפרה.

אבל זה סמוטריץ'. לא בטוח שנפתלי בנט ואיילת שקד ישברו את הכלים במצב כזה, רוב הסיכויים שלא. עמונה תפונה והם ימשכו בכתפיהם ויאמרו: עשינו כל מה שיכולנו. איך ינהג סמוטריץ' במצב כזה? שאלה מעניינת. לא פחות מעניין כיצד ינהג השר אורי אריאל. יש כבר מי שטוענים שפרישה שלו מהממשלה אפשרית, גם אם יתר חברי המפלגה יישארו בה. בינתיים, דווקא בסוגיות עמונה וההסדרה הוא לא מרבה לדבר.

על פי התרשמות של גורמים המעורבים במהלך, גם שרת המשפטים איילת שקד לא תתאכזב יתר על המידה אם פתרון עמונה לא ייצא אל הפועל, וכמוהו חוק ההסדרה. כן, היא עלתה לבמת הכנסת ותמכה בו באופן נחרץ, אבל חבל לה בשלב כזה להיכנס לעימות עם היועץ המשפטי לממשלה, שאיתו היא עוד רוצה להוביל צעדים ורפורמות. העובדה הזאת שמה בחזית שניים: את המוח שמאחורי ההסדרה – ח"כ סמוטריץ', ואת האיש שמאחורי הלחץ במתווה עמונה – השר בנט.

הסיפור של עמונה, חשוב לציין, נופל וקם על הקרב בין נתניהו ובנט. הראשון רוצה למנוע תמונות פינוי אלימות ורוצה לשמור על הקואליציה שלו, בלי להיעקף על ידי בנט מימין. השני רוצה לעקוף מימין, להביא הישג לציבור בוחריו ולהישאר בממשלה. אי אפשר לומר שבכל מחיר, אבל מבחינת מוקדי ההשפעה שהושגו בממשלה הנוכחית, הבית היהודי לא ימהר לוותר עליהם, גם במצב שבו לא יהיה פתרון מוסכם וברור לעמונה.

מנוף הולך לאיבוד

חוק ההסדרה כבר נמצא עמוק בדיוני הוועדה המיוחדת שמכינה אותו לקריאה שנייה ושלישית, אבל ראש הממשלה מתעקש שהחוק הזה לא יעלה לפני ה‑20 בינואר, אז מתחלף באופן רשמי האיש שיושב בבית הלבן.

הסיבות של נתניהו יפורטו בהמשך, אבל השאלה היא מדוע בבית היהודי מסכימים לכך. נתניהו נותן לבנט להבין שהוא חושש מאוד ממהלך של אובמה או מצעד בינלאומי חריג אם חוק ההסדרה יאושר. בנט מבין את ההסבר הזה והשתכנע בצורך בדחייה. השאלה היא מה יהיו מנופי הלחץ האמיתיים מבחינה פוליטית בסוף ינואר. כרגע הקואליציה כולה מגויסת לענייני התקציב. שמור לי ואשמור לך, זה אחד המשפטים שמאפיינים את הימים הללו – עד לאישורו של התקציב הדו-שנתי. בדיוק במקום הזה הייתה המפלגה יכולה להפעיל את כל כוחה, לחסום את כחלון ומפלגתו במקרה הצורך ולהבהיר, כלשונו של אחד המחוקקים: הסדרה תמורת הסדרים.

זה כבר לא יקרה, כנראה, ואולי זו טעות, גם אם בבית היהודי מחזיקים בהתחייבות כזו או אחרת של ראש הממשלה. חילופי הממשל יכולים גם להוות תירוץ לשינוי נסיבות ולטענות ש"יש עכשיו נשיא חדש וזה לא מתאים בתחילת כהונתו". נתניהו נגרר לחוק הזה רק בגלל הבית היהודי. הוא רוצה בו כמו שהוא חפץ בזהבה גלאון כחלק מהקואליציה שלו.

במיוחד לאור העובדה שהמתווה החדש יצטרך עוד לעבור משוכה משפטית של בג"ץ, מבחינת המפלגה כל התחמושת צריכה להיות עדיין בקנה: כל איום או ערעור על יציבות הקואליציה צריך להיות מוכן לשימוש. זה לא סוד שנתניהו חייב את הבית היהודי בקואליציה. ההרצוגים מהמחנה הציוני לא יבואו בעיתוי הנוכחי, למרות שלפני כמה חודשים היו מוכנים לזחול על ארבע לממשלה.

ימי התקציב הם ימי מבחן לקואליציה ולעומד בראשה. זו הזדמנות של פעם בשנתיים להישגים. חוק ההסדרה, נכון לעכשיו, לא ייכנס לקטגוריה הזאת. יכול להיות שבעוד חודש יהיו מנופי לחץ אחרים, אבל יכול להיות גם שלא.

איום ושמו אובמה

החשש של נתניהו, שבו הוא משתף גם את הציבור באחרונה, מצעד אחרון ובעייתי של הנשיא אובמה, הפך להיות כמעט כמו הנושא האיראני: האיום הקבוע, המשתק, זה שלפיו נקבעים כללי המשחק. לכן הסכים השר בנט להמתין עם אישור החוק. לכן גם כשנשאל השבוע ח"כ סמוטריץ' אם הוא מוכן לתת מועד סופי לאישור החוק, הוא נמנע מלעשות זאת.

מדובר באיום אמיתי. אובמה קיבל לא מעט הצעות מיועציו וממחלקת המדינה איך ומתי לעשות את הצעד המכריע בזירה הישראלית-פלשתינית. בינתיים הוא נמנע מכך. גם לאובמה, למרות שהוא עם רגל וחצי באזרחות, יש מה להפסיד. מי ששיווק את עצמו כמושיעם של ישראל עם הסכם הסיוע הגדול ביותר בהיסטוריה ועם חזות של תמיכה קבועה בביטחונה של ישראל – יכול עם וטו אחד להפסיד הכול. חלק לא מבוטל מהיהדות האמריקנית ידאג להשכיח את כל הרקורד שאובמה בנה לעצמו על גבי ההסכם הזה כתומך גדול של מדינת ישראל. גם הזירה הדיפלומטית הישראלית לא תישאר שקטה.

אובמה שקל ללכת על תוכנית או נאום שיסנדלו את מחליפו דונלד טראמפ, אבל גם האפשרות הזאת עדיין אינה מגיעה לכדי מימוש.

חוק ההסדרה הוא לא הקש שישבור את גב הגמל. הוא כבר עבר בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה, וחרף גינויים גם מצד האמריקנים, דבר לא נעשה. למרות תחזיות ונבואות של רואי שחורות, הסבירות הגבוהה היא שהמהלך הזה יעבור עם שורת גינויים קשים – אבל לא עם נזק אמיתי.

אינטרסים, זה שם המשחק. ראו לדוגמה את שגרירת צרפת החדשה, שרגע אחרי שהגישה השבוע את כתב ההאמנה שלה לנשיא ריבלין – מתחה ביקורת חריפה על התנהלותה המדינית של ישראל. שום קשר, אגב, לעובדה שישראל מסכלת בכל דרך אפשרית את היוזמה הצרפתית המיותרת, ורומזת שהיא מעדיפה מתווכים הוגנים יותר לשיחות השלום.

למי קרץ נתניהו

השבוע הסביר נתניהו את משנתו לקהל האמריקני בתוכנית '60 דקות'. יש מי שראו באמירות שלו קריצה לנשיא אובמה. "אני מתמקד בפתרון שתי מדינות לשני עמים ואשמח שהנשיא טראמפ, כשייכנס לבית הלבן, יסייע לי להשיג אותו. יש אפשרות חדשה להצלחה", אמר ראש הממשלה, שציין גם כי הסירוב הפלשתיני ולא ההתנחלויות, הוא הסיבה לכך שאין משא ומתן.

לא ראיתי כאן קריצה לאובמה. זו העמדה העקבית של נתניהו כבר לא מעט שנים. שתי מדינות, כן להתנחלויות או לפחות לגושי ההתיישבות ומגעים ללא תנאים מוקדמים. בנקודת הזמן הזאת נראה שהתשובה של נתניהו ענתה גם לדבריו של טראמפ בשבועות האחרונים, לפיהם ישמח לעשות שלום בין ישראל לפלשתינים וגם לאפשר את המשך הבנייה בהתנחלויות.

נתניהו רוצה בשלום שיהיה רשום על שמו בספרי ההיסטוריה. עכשיו קיים סיכוי טוב שתבוא לידיו הזדמנות רצינית. אם טראמפ יצדד בתוכניותיו של נתניהו, וינסה לכפות אותן על הפלשתינים בשימוש במקלות וגזרים – ראש הממשלה יהיה מרוצה מאוד.

לכן אולי נתניהו הגיב במילה אחת בלבד לדברי מקורבי אובמה, לפיהם הוא לא זנח את רעיון העברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים. "אדיר", אמר נתניהו. כי אם היה נזקק ליותר מילים, הוא היה בבעיה משמעותית.

העברת השגרירות לירושלים תיתן לאמריקנים יתרון בכל עניין. זו חשבונית פתוחה שנתניהו יצטרך לשלם עליה אחר כך בצ'ק של התחייבות עתידית או במזומן. הצהלות סביב העניין ברורות, אבל ריאלית העברת השגרירות תגרום לישראל גם כאבי ראש לא פשוטים בכלל בזירה המדינית. אלה הדברים ששומעים בשיחות סגורות של הדרגים הגבוהים העוסקים בקביעת מדיניות החוץ של ישראל.

אגב, הצעד הזה עוד רחוק. הנשיא הנוכחי אובמה סינדל את טראמפ, כך שלפחות עד חודש מאי הבא הוא כלל לא יכול לעסוק בנושא. העיסוק, אם בכלל, יהיה רק בעוד חצי שנה ומי יודע, בזירה משתנה כמו שלנו, מה יהיה המצב אז.

נתניהו כבר לא מנסה להרגיע את אובמה. מבחינתו הוא כבר בלשון עבר. כל אמרה שנאמרת כלפי האמריקנים היא כבר קריצה לטראמפ, רצון להתחיל ברגל ימין ולשכוח את שמונה השנים הרעות.

לתגובות:

[email protected]