בירושלים מתמודדים עם ההחלטה האנטי ישראלית שהתקבלה בליל שבת בעצרת הביטחון של האו"ם.

ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו הורה הבוקר (יום א') לזמן לשיחת נזיפה במשרד החוץ בירושלים את כל שגרירי המדינות במועצת הביטחון שתמכו בהחלטה נגד ישראל. ראש הממשלה גם מכנס את הקבינט המדיני-ביטחוני בצהריים לישיבה מיוחדת.

עורך חדשות החוץ בערוץ 10, נדב איל, טוען בדברים שכתב בפייסבוק כי לא מדובר בהחלטה תקדימית או דרמטית כפי שהיא מוצגת ביממה האחרונה.

"ההחלטה היא מכה קשה דיפלומטית לישראל, בפרט בהתחשב בכך שאף מדינה לא תמכה בה, אבל עמדת העולם כולו - מרוסיה וסין דרך דרום אמריקה ועד המערב - על ההתנחלויות היא קבועה ושלילית מאז 1967. המשמעויות הפרקטיות של ההחלטה מוגבלות ביותר והערך שלה בעיקר הצהרתי", כתב איל.

איל סבור כי אובמה פעל ותמך כל השנים בישראל, "אובמה הוא הנשיא הראשון שנתן רק להחלטה אנטי ישראלית אחת לעבור במועצת הביטחון - שיאן בתמיכה בישראל. זו עובדה.

ג'ורג' וו. בוש נניח נתן ל-66 כאלה לעבור. גם ביל קלינטון. גם רייגן. אבל מעולם ירושלים לא דיברה ככה נגדם והסיבה פשוטה - אמריקה היא מה שיש לנו. היא היחידה שבכלל שוקלת להטיל ווטו, והיא אכן לא תמכה בהחלטה. אלא נמנעה. העולם תמך. אז אם יש מישהו שקצת קרוב יותר לפינה שלנו זה ארה"ב. לא מומלץ לדבר על זדוניותם עכשיו".

איל מבקר את תגובתו של נתניהו להחלטה מליל שבת, "זה בדיוק מה שנתניהו ואנשיו עשו אמש. התקף של פאניקה קולקטיבית שמצד אחד מסביר שההחלטה לא משמעותית ומצד שני מסביר שזה איום ונורא. פלוס המשפט על הצביעות כלפי סוריה.

אני עוסק במצוקה הסורית כמה שנים. בחיים לא שמעתי את כל הפוליטיקאים האלה מדברים על זה. עבורם הרצח בחאלב זה רק קרדום לחפור בו, נגד אובמה.

אני כותב בהרחבה על הכישלון המחפיר של המדיניות האמריקנית אבל להזכיר לכם איזו מדינה נעדרה בפחדנות מההצבעה על ענייני סוריה רק בשבוע שעבר? ישראל. למה? כי פוטין החבר הכי טוב שלנו? הוא הרי הצביע נגדנו במועצת הביטחון, כמו בכל הצבעה אחרת מאז שהוא שם. אולי זה כי אכפת לנו מסוריה, אז החלטנו לתת כרטיס פתוח לאסד בחאלב? אז מי שהתעלם מחאלב בשבוע שעבר שלא יקפוץ עכשיו עם חאלב...".

"אובמה הוא אכן ברווז צולע ומה שחשוב זה טראמפ. לכן שימו לב לציוץ שלו אמש - הוא כתב שה'הפסד הגדול' של ישראל במועצת הביטחון יקשה על השגת שלום במזרח התיכון 'אבל נעשה את זה בכל מקרה'. לא קראתי שם על נצחיותה של יצהר. עבור טראמפ זה הכול רווח או הפסד וישראל הפסידה; אין פה סנטימנטים. ווינר או לוזר. חולשה או כוח.

ברור לכם שאם היה תהליך מדיני כלשהו ההחלטה הזו לא הייתה עוברת? ארה"ב הייתה מטילה ווטו. כפי שעשתה הרבה פעמים בעבר. במציאות בה הממשלה אפילו לא מתיימרת לתהליך מדיני קל להחלטות כאלה לעבור. זו הממשלה הימנית ביותר שהייתה לישראל בהיסטוריה, וזה שהחלטה כזו לא עברה עד עכשיו זה פחות או יותר נס פך השמן".

איל מוסיף "התגובות הישראליות להחלטה (החרמת ראש ממשלה אוקראינה היהודי גרויסמן! השבת שגרירים! הודעה על סנקציות כלכליות נגד האו"ם!) הן תגובות בסגנון מעצמתי.

מה תכליתן? יצירת הרתעה? נשאלת השאלה אז מדוע להחרים את האוקראינים המסכנים ולא את הבריטים או הצרפתים. הם הרי הצביעו בעד בדיוק כמו אוקראינה. וזה לא מפתיע - הרי העמדה כלפי ההתנחלויות היא אותה עמדה כבר למעלה מ-40 שנה. שמעתי שניו זילנד מבטלת את חג המולד השנה מרוב דיכאון.

במילים אחרות - זה נכון שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, כמאמרו של קיסינג'ר, אבל בואו לא ניתן לספין לצאת משליטה".