את שני מאמריו האחרונים של העיתונאי גיל רונן, שפורסמו באתר ערוץ 7, "מנגנון החיסול של השמאל: כך הוא פועל" ו"חיסול ראשי הימין, פרק 2: התשתית", אפשר להגדיר במילה אחת קצרה: חרפה.
רונן, כך למדתי בשעות האחרונות מתוך מידע שמצאתי בחיפוש ברשת, הוא פעיל ידוע בסצינה של השמירה על זכויותיהם של אבות גרושים ובמאבק האנטי-פמיניסטי.
בשני המאמרים הללו, שניים ראשונים מתוך סדרה מובטחת של ארבעה מאמרים, הופך רונן את המאבק נגד פגיעה מינית בנשים לנושא פוליטי, מגדרי ומגזרי. למעשה, רונן עושה דה-לגיטימציה למאבק בפגיעות מיניות של גברים בנשים, וזאת בסיוע של שורת מניפולציות דמגוגיות, לאו דווקא מהרמה הגבוהה.
אם לתמצת את טענותיו של רונן (והן ארוכות) במשפט אחד, הרעיון הוא כזה: המאבק בהטרדות מיניות נועד למשטר את הגברים ולהכניע אותן בפני הנשים.
לפי רונן מדובר במזימה קונספירטיבית שרקחו פעילות פמיניסטיות במטרה לסייע להן במאבק העולמי נגד גברים. התלוננת נגד גבר שהטריד אותך? חברת לנעמי חזן במאבק נגד ארץ ישראל. גבר פגע בך וסיפרת על זה? את חלק מקונספירציה עולמית שנועדה להשפיל את המין הגברי ולרמוס את זכויותיו. חשבתם שמשה קצב ואופק בוכריס הם גברים רעים שפגעו בנשים שהיו תחת מרותם? טעיתם. הם בכלל הקרבנות של הקונספירציה המרושעת נגד כל זכרי העולם.
אם כל מה שכתבתי עד עכשיו נשמע לכם כמו סינית אתם מוזמנים לעשות חיפוש במדור "הקרב על המשפחה" באתר ערוץ 7. כך תוכלו להתוודע לדרך ההזויה שבה מציג רונן את התנועה הפמיניסטית, ולערימת הקונספירציות שהוא טווה בניסיון להסביר את פעילותה.
אבל עמדותיו ההזויות של רונן בנוגע לנשים, לפמיניזם, למגדר ולשמאל הישראלי והעולמי לא מעניינות אותי כרגע. זה זניח, כמעט מטופש. כל מי שיקרא את הדברים בעין בלתי משוחדת יבין מיד מה עומד מולו. הן לא מעניינות בשלב הזה, גם בגלל שזו זכותו להביע את דעותיו. אפילו אם כל קשר בינן ובין המציאות מקרי בהחלט. חופש הביטוי הוא רחב וכולל גם אמירות מרגיזות ומקוממות. זה בכלל לא העניין.
אולם, מה שלא לגיטימי ולא חוסה תחת המטרייה הרחבה מאוד של חופש הביטוי, הם דברים כדוגמת אלו שנכתבו בשני המאמרים שהפניתי אליהם בהתחלה. לגיטימציה לפגיעה מינית בנשים, לביזוי נשים באופן מיני ולהשתקה של התופעות האלו היא לא לגיטימית. התבטאויות כאלו נמצאות מחוץ למרחב הגדול והרחב של חופש הביטוי. דברים כאלו אסור שיאמרו ואסור שיכתבו, כי עצם אמירתם וכתיבתם מעודדת פגיעה בבנות ובנשים.
אינני מכירה את גיל רונן, אינני יודעת מה מצבו המשפחתי כיום או מיהם ילדיו, אבל אני בטוחה בדבר אחד. לו מישהו היה מטריד מינית את בתו (בהנחה שיש לו בת) או את אשתו (כנ"ל), הוא היה מבין מיד מה חומרת הנזק שאותו הוא גורם. לגיטימציה לפגיעות מיניות מעודדת פגיעות מיניות. מי שנותן את הלגיטימציה הזו, גם אם לא באופן ישיר, עליו רובצת האחריות לתוצאות.
חזור בך, גיל. עוד לא מאוחר!