באר 7. מצד אחד עמדה לה הקבוצה הטובה ביותר בארץ, אולי הטובה בתולדות הליגה כולה, באצטדיונה הביתי בו היא מחזיקה במאזן מושלם בליגה. מצד שני, הייתה זו קבוצה מפורקת, תרתי משמע. ללא בעלים, ללא כסף, ללא שחקני סגל.
ולחשוב שהמשחק הסתיים בקושי בתיקו עבור באר שבע.
המשחק בין האלופה ומוליכת הטבלה, ובין מי שככל הנראה אם לא יימצא רוכש עבורה עד יום שלישי הקרוב, תהיה האחרונה בטבלה, היה משחק הכדורגל היחידי שהתקיים הערב בשעה הזו בכל כדור הארץ, וככזה הוא סיפק את כל מה שאוהד כדורגל בכל העולם היה צריך - אמוציות, קצב, שערים והרבה עניין ומתח.
שתי הקבוצות הגיעו אל משחקן הערב לאחר הפסדים במחזור הקודם, כשעבור שתיהן הניצחון הערב היה הכרחי. בעוד עבור האחת היה זה הכרחי כדי לשמור על פער 9 הנקודות על השניה בטבלה, עבור האורחת מת"א היה זה הכרחי בשביל אוויר לנשימה בתחתית וזריקת מורל עבור מעט העובדים שעוד נותרו במועדון המפורק.
דווקא האורחים מת"א עלו ראשונים ליתרון, כשעמרי אלטמן כבש בבעיטת עונשין מ-11 מטרים, בדקה ה-44.
הדרומיים, שירדו להפסקת המחצית בפעם השניה ברציפות בפיגור, נכנסו ללחץ והעצבים החלו לתת את אותותיהם, מה שהשפיע על היכולת שעל כר הדשא. איבודי הכדור הרבים יחד עם איבוד הראש מנעו מהאדומים מבירת הנגב לתרגם את השליטה שלהם במשחק לשער שיוויון מוקדם, וככל שהדקות נקפו המשחק נהיה יותר ויותר עצבני.
שער שיוויון של בן שהר בדקה ה-78 הפיחה עוד תקווה מעט אצל המארחים מבאר שבע, אך לחימה הירואית של שחקני הפועל ת"א מנעה את המהפך, שמה סוף לניצחונות הרצופים של הדרומיים באצטדיונם הביתי, רצף שעמד על שישה רק העונה ו-24 מאז נחנך האצטדיון החדש בבירת הנגב. על הדרך הפחיתו האדומים את ההפרש בפסגת טבלת ליגת העל שבכדורגל ל-7 נקודות מהמקום השני. הכל פתוח?
הפועל ת"א נכנסת לשבוע הקריטי ביותר שלה בתולדותיה עם נקודה יקרה ויכולת מעודדת. תצוגה שכזו ביום שלישי הקרוב, מועד הרכישה האחרון של הקבוצה לפני הליכה לפירוק, והפועל ת"א עוד תשוב לימיה היפים. דבר לו מייחלים כל אוהדי הכדורגל בארץ.