שש שנים אחרי אסון הכרמל יודלק היום נר שלישי של חנוכה באנדרטה שהוקמה בעקבות האסון. בין המשתתפים באירוע שיתקיים על ידי מרכז 'בשבילנו' לסיור לימוד וזהות יהודית, יהיה גם רשף משנה אבישי שפיר שהיה שותף לכוח הכיבוי בשריפה ההיא.
בראיון ליומן ערוץ 7 מספר רשף משנה שפיר על ה"שריטה" שבלעדיה לא ניתן להיות לוחם אש ועל היום ההוא בו יצא עם יחידת החילוץ שלו להוציא מתוך האש גופות של הרוגים, ובהם גם את גופת חברו.
בראשית הדברים מציין שפיר כי היחס המיוחד לו זוכים לוחמי האש, יחס של פרגון ציבורי ותקשורתי שכיום הוא מקובל בישראל, מקובל בעולם מזה שנים, "כשנכנסים לעובי הקורה אתה מבין שהכבאים האלה הם באמת נלחמים כל יום וכל שעה".
על עצמו ודרכו אל עולם כיבוי האש בימים שקודם לפרגון ולחיבוק התקשורתי, הוא מספר: "אני מאוד אוהב את השטח. לא ראיתי את עצמי יושב במשרד או מול מחשב ועובד, אני מתחבר יותר ליציאה לשטח, למבצעים, לאירועים. נפצעתי בעבר בלבנון ולכן לא יכולתי להתקדם לקריירה צבאית ומצאתי בכיבוי האש את האלטרנטיבה שנותנת תחושה שאתה עושה משהו בעל עניין וערך".
"התגייסתי בפברואר 98. 12 שנה לפני האסון בכרמל. הייתי מפקד יחידת החילוץ בחדרה, יחידה שאותה הייתה לי הזכות להקים עם כמה חבר'ה טובים בתחנה. זו יחידה שעוסקת בחילוץ אנשים מגובה, משטפונות וגם בשריפה זו הייתה הגדרת התפקיד שלי, לחלץ את הגופות שנותרו בשטח, היינו צריכים גם לתת את הכבוד וגם להוציא אותם מהשטח מהר ככל הניתן", הוא מספר.
"עבדנו תוך כדי שהאש השתוללה באזור האוטובוס וכבר התחלנו בפעולות החילוץ, ולאחר מכן עסקנו גם באיתור נעדרים, ובסופו של דבר מצאנו את לוחם האש אודי סמנדייב מעפולה. לצערנו אותו חילצנו כשהוא לא בין החיים. התוצאות היו מאוד טראגיות באירוע הזה. חילצנו גם את דני חייט שהיה חבר מאוד טוב, אבל המשימה בוצעה במלואה. הצלחנו להוציא את כולם בתוך מספר שעות מהשטח".
אז מה מביא צעיר להחליט שבניגוד לכל אדם אחר שמחפש רק איך לברוח מאש הוא רואה קיר ענק של אש ומחליט להיכנס לתוכו כדי לחלץ אחרים? "בהקשר הזה אומרים אצלנו שאם אין לך את השריטה אל תבוא להיות לוחם אש. לראות אש או תאונה ולרוץ פנימה זה לא בא טבעי לכל אדם בשגרה, אבל בסופו של דבר אותם תרגולים מביאים אותך לפעול כמו רובוט, על פי תרגולות, בלי להשקיע מחשבה רגשית כדי שלא תהיינה תקלות בשטח". אז איך עושים זאת כאשר מדובר בגופתו של חבר שאותה יש להוציא מהאש? "זה קשה מאוד, גם כי מדובר בחבר אישי וגם חבר שהוא מעבר לקורסים וליחסי העבודה יחד. זו סיטואציה לא נעימה בכלל, אבל מנסים לנתק את המחשבות, לפעול ולהמשיך לעבוד. אני יכול לומר שאחרי השריפה בכרמל הייתי שבועיים בחופש בבית, להתנתק ולחשוב על מה שקרה. נשארים עם הרבה משקעים אחרי זה".
עם כל זאת שפיר משוכנע שביכולתו לקרוא גם לצעירים נוספים להצטרף לכוחות כיבוי ולוחמת האש. "העבודה הזו, כשאתה נכנס אליה היא ממגנטת אותך. יש הרבה אנשים שעוברים את כל תהליך ההכשרה הלא פשוט ולא קל, ואחרי שהם נכנסו למערכת הם פורשים מעצמם כי הם אומרים שזה גדול עליהם מנטאלית, אבל יש הרבה שממשיכים והולכים עם זה עד הסוף".
על התמורות שחלו ביחסה של מדינת ישראל לעולם כיבוי האש לאחר אסון הכרמל הוא מספר: "אירוע הכרמל הוא אירוע מכונן, אירוע שהגענו אליו וממנו לקחנו פנייה של תשעים מעלות והמשכנו – ביחס המדינה לכבאות שעברה מאיגודים קטנים לרשות אחת, בהיבט של תוספות בכוח אדם וציוד. דברים שזעקנו עליהם שנים ולא הקשיבו כי לא ראו צורך, אמרו שהשריפה בסוף תיגמר אם בתוך שעה או בתוך שלושה ימים - ורק כשזה באמת קרה התייחסו אחרת לדברים".
עוד הוא מוסיף ומספר כי גם "מבחינה משפטית הכרת המקצוע לא הייתה קיימת, להגיד בביטוח לאומי ובגורמים אחרים שנפצעתי ככבאי לא היה מופיע בחוק, והדברים הוסדרו רק ב-2012 עם החוק החדש. אלו דברים ששונו לאחר השריפה ואנחנו במקום הרבה יותר טוב. אם בעבר גיוס של 15 כבאיות היה מצריך שיחות ותחנונים לארבעה או חמישה ראשי רשויות שונים, היום בשיחת טלפון אחת למחוז אתה מגייס את הכוח. זה משפיע על כל האירוע והיכולת לסיים אותו".