ראש הישיבה, אני רוצה, לנהוג כמנהג המקום, עליו הקפיד גם, הרב צבי יהודה קוק, זכר צדיק לברכה,
ולברך על הטובה, על בניין בית מדרש חדש, בארץ ישראל.
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, מציב גבול אלמנה".
----
ראש הישיבה, תלמידים יקרים, בפיוט מעוז צור אנחנו אומרים: "תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח".
אין כימים הללו, וכמילים הללו, המתאימים להדלקת נרות החנוכה בבניין החדש והמפואר הזה של הישיבה, ישיבת בית-אל.
זכיתי כבר פעמיים להדליק נרות חנוכה בבית אל, פעם אחת בגבעת האולפנה ופעם נוספת בבית המדרש הישן של הישיבה.
כשלמדתי גמרא בבית הספר וקצת עם אבא שלי, לימדו אותי שבפעם השלישית, זו "חזקה".
אז החל מהיום הנה כבר יש לי "חזקה" להדליק איתכם נרות חנוכה. אבל ה"חזקה" היא לא רק שלי. ה"חזקה" היא שלכם, של כולנו, של עם ישראל כולו.
כאן בבית אל אנחנו מתחברים באופן העמוק ביותר לשורשים שלנו, ליעקב אבינו, לשאול הפועל במכמש ובהר בית אל, ואחר כך לימי המכבים, ליהודה שצבאו מובס בקרב אלעשה, בהר חצור [בקצה הרי בית אל], וליונתן אחיו שמכנס ובונה את צבאו, לא רחוק מכאן, במכמש.
זו ההיסטוריה שלנו, זו הארץ שלנו, זו האדמה שעיבדנו אותה, ונאבקנו עליה, והנה היום, יותר מאלפיים שנה מאז ימי המכבים, צאצאי יהודה המכבי, מרימים את הדגל כאן בבית אל. ואנחנו מודים על הניסים ועל הנפלאות כאן בישיבה שאורה הולך למרחקים בהנהגתו של הרב זלמן מלמד, שמוליך בחכמה ובתבונה את המפעל כולו.
כמובן שצריך להזכיר גם את הרבנית מלמד, הקול של ערוץ 7, ששינתה את מפת התקשורת הישראלית,
בנחישות ובעקביות.
את כצל'ה אהוב ליבנו, לוחם אמיתי של ארץ ישראל. את יואל צור, עמוד התווך שבנה במו ידיו, ובנחישותו את המקום הזה.
וכן בשעת שמחה, ייזכר גם הצער, אלו שמסרו את הנפש, על הבניין כאן, את חללי ההר הטוב הזה,
וביניהם היקרים שבאבני המקום, איטה ואפרים צור, אשתו ובנו של יואל השם יקום דמם.
חג החנוכה במסורת היהודית הוא סמל לניסים, סמל לאור ולגבורה. בכל שנה, אנו חוזרים ומספרים
על נס פך השמן ועל גבורת המכבים.
ערך הגבורה עובר כחוט השני בהיסטוריה של העם היהודי – עד ימינו.
הגבורה היהודית איננה רק גבורת הלוחמים בשדה הקרב, זוהי גם גבורה ציבורית ואזרחית, אישית וקולקטיבית, יומיומית שנוגעת בכל תחומי החיים. לא גבורת הגוף לבדו אלא גבורתה של הרוח.
גבורה שהיום מסמלים אותה אתם המתיישבים ביהודה ושומרון, החלוצים לפני המחנה, שמתמודדים יום יום עם מתקפות טרור, פגיעות בנפש ובגוף, חרמות בינלאומיים, סנקציות, בידוד, דה לגיטמציה
וחוסר וודאות. עם קשיים רבים ומורכבים.
למעלה מאלפיים שנה – שאנו זוכרים ומזכירים את סיפור גבורת המכבים. ניצחון המעטים על הרבים.
ניצחונה של האמונה על הספק. גם עכשיו, בימים אלו ממש, אנו מתמודדים עם החושך, ומדליקים את האור.
אנחנו ממשיכים ונמשיך, להיאבק על קיומנו ועל זיקתנו לכל מרחבי ארצנו. נאבקים ולא נבהלים.
הנביא ישעיהו מזהיר אותנו לא למאוס את "מי השילוח ההולכים לאט". בעקביות, בנחישות, באמונה,
נתגבר על המכשולים.
ונצעד יחד, מתוך אמונה, מתוך נאמנות לשורשים שלנו. מתוך נאמנות לעקרונות שלנו. אנחנו נמצאים בהתמודדות מורכבת שאין לה פתרונות פשוטים ביחסים שבין העמים היושבים כאן.
מאז ששבנו לארצנו ניחתו עלינו משברים ואתגרים לא פשוטים, ואנו מצויים ממש בימים אלו באתגר מעין זה.
דבר אחד אנו יודעים: נאמנות לשורשינו ולארצנו ומחויבות לעקרונותינו כמדינה יהודית ודמוקרטית, הם שהבטיחו והם שיבטיחו את יכולתנו לעמוד בפני כל אתגר המונח לפתחינו.
חברים וידידים, לפי המדרש אבני בית אל רבו זו עם זו על יעקב אבינו - "על מי יניח צדיק את ראשו". כפשרה נעשה נס והאבנים התאחדו לאבן אחת.
אחדותו של העם, שבטי ישראל, דרושה והכרחית, כדי לשמור על ההמשכיות והרציפות. כולנו יודעים כי "יעקב אבינו לא מת" כי בבית אל ובנתיבות, בגוש עציון ובשדרות, בירושלים ובהרצליה חיים וקיימים בניו ובנותיו.
עוד אבינו חי ועם ישראל חי.
ברוכים תהיו חג חנוכה שמח.
