בימים ההם בזמן הזה

חג חנוכה השנה היה קר וגשום במיוחד. בכל זאת יצאו הורים רבים עם ילדיהם בחופשה לחפש מקום מעניין וערכי שיחמם את הלב.

מוזיאון גוש קטיף, הנמצא בלב ירושלים, אירח בחנוכה משפחות רבות שבאו להנחיל לילדיהן את מורשת ארץ ישראל בכלל וגוש קטיף בפרט. ביום חמישי, נר חמישי של חנוכה, הגיעו בשעת צהרים אורחים רבים.

הסופר עודד מזרחי (הכותב את "סיפור לשבת" בשבועון "בשבע") הדריך את הקבוצה. הוא סיפר את סיפורו של גוש קטיף - שורשיו העמוקים ותולדותיו בעת הישנה והחדשה ואת סיפור הגירוש האכזרי שניחת על 21 יישוביו וארבעת יישובי צפון השומרון, סיפור שיצא לפועל בזכות נחישותו הבולדוזרית של אריאל שרון, ראש הממשלה המנוח, שזיקנותו ביישה את בחרותו.

בתום הסיור המודרך נכנסו המבקרים ל"חדר השחור", שבו מוקרן ללא הרף סרטון על יום הגירוש הטראומטי, שאת קירותיו מעטרים צילומים מרגשים במיוחד. לפתע אחת המבקרות, רוחמה פוזן, שהגיעה עם בעלה איתמר וכל ילדיהם, הצביעה על אחת התמונות החזקות ביותר במוזיאון - אם המחזיקה באוטובוס הפינוי את בתה בת השנתיים, כאשר טלאי כתום נמצא על זרועה של האם, ואילו הבת החובשת כובע קסקט לבן (שעליו כתוב "נועם פוזן - שא-נור") מניחה את שתי ידיה על חלון האוטובוס, תמונה מצמררת המעלה אסוציאציה מצמררת בלב הצופה.

"אנחנו ממגורשי שא-נור", סיפרה רוחמה פוזן, הצביעה על בתה בת השלוש עשרה וחצי, והוסיפה, "וזאת בתי נועם. אני מכירה את התמונה מביקורי הקודם במוזיאון לפני כמה שנים טובות, אבל זאת הפעם הראשונה שנועם רואה אותה".

כל הנוכחים התרגשו, ולבקשת המדריך, ניאותו האם ובתה להצטלם בחדר החשוך מתחת לתמונה ההיסטורית, המחברת את הימים האפלים ההם לזמן המואר הזה.