כשהקטנוניות גוברת על המדיניות

נאום קרי היה צעד נואש של מי שהכיר בכשלונו, ולראיה הביקורת האירופית שחושבת שהאמריקנים הגזימו ובגדול. דעה

ניצן קידר - ערוץ 7 , א' בטבת תשע"ז

אובמה
אובמה
צילום: Kevin Lamarque, רויטרס

יומיים עברו מנאומו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי והביקורת רק הולכת ומחריפה.

כאילו כדי להוסיף עניין לנקמנות ולקטנוניות שהיתה כרוכה בנאום, שלחה הלילה (שישי) מחלקת המדינה לעיתונאים תמצות של העקרונות שהעלה קרי בנאומו.

בסיכום: קווי 67', מדינה פלסטינית בעל רצף טריטוריאלי, מתן אפשרות לפלסטינים לחיות תחת שלטון ישראלי ולהיפך, שיבת פליטים והכרה בסבלם וכמובן גם פיצויים כספיים שיקבלו, חלוקת ירושלים, וסיום הכיבוש.

כן, הוזכר גם בשולי הדברים הצורך של ישראל לחיות בביטחון. המילה הנכונה לתאר את הנאום הזה בפרספקטיבה של מבט לאחור היא אובססיבי. אותה מילה בה השתמש מזכיר המדינה כדי לתאר את התנהלות הממשלה כלפי ההתנחלויות.

כך גם חושבים ברוסיה, שמתחה ביקורת קשה על הנאום דווקא הבוקר, כנראה גם על רקע המשבר החריף עם ארה"ב סביב הנעשה בסוריה.

הרוסים השתלחו בקרי ואובמה ללא בלמים. "בוושינגטון שוב באו לידי ביטוי אינטרסים מפלגתיים צרים. אין שום ספק כי הכנסה של מאבקי כוח פוליטיים פנימיים בוושינגטון לתוך סדר היום המזרח תיכוני לא תועיל למטרה הנעלה של השגת שלום", אמרו במשרד החוץ במוסקבה.

אז נניח, שלרוסים יש אינטרס. אבל כשגם הממלכה הבריטית, שהבהירה שהיא אינה מזדהה עם ההתנחלויות, רומזת שנאום קרי היה פאתטי. נראה שהאמריקנים בבעיה.

הבריטים מחו על כך שארה"ב מתערבת בעבודה של ממשלה נבחרת, במדינה שבה בת ברית מן המעלה הראשונה. הם בעצם האשימו את אובמה בחתירה תחת ממשלת ישראל. כל זה קורה בזמן שאנשי אובמה מנסים פה ושם לפזר רמזים שדווקא נתניהו היה זה שהתערב לטובת טראמפ.

בשורה התחתונה - למרות הניסיונות לעטוף בצלופן זוהר את המהלכים האמריקניים האחרונים - החלטת מועצת הביטחון ונאומו של קרי, מדובר פה בצעדים קטנוניים. התקשורת בארה"ב חוזרת לא מעט על המילה 'נקמה'.

שימו לב, ב-17 בינואר, שלושה ימים לפני שאובמה עוזב את הבית הלבן, תקיים מועצת הביטחון עוד דיון נגד ישראל. אפשרות למכה שנייה של הנשיא שלקח באופן קצת יותר מדי אישי את הסכסוך עם ראש הממשלה נתניהו.

מדובר באותו אובמה שהבטיח שיעביר את השלטון לטראמפ בצורה חלקה. מסתבר שנאה אולי דורש, אבל לא ממש מקיים.

והמדיניות? היא נדחקה לתחתית סולם הערכים והעדיפויות. כשהקטנוניות מובילה אותך באפך, אתה בוגד בבת בריתך ומפנה לה עורף באו"ם, נואם נאום נואש, שמגלה את ערוותך ואת חוסר יכולתך להשפיע על המתרחש, ומנסה להותיר איום אחד על אש קטנה - עד רגע לפני שהדלת של הבית הלבן נסגרת מאחוריך.

לא בטוח שממשל טראמפ ישנה את דרכיו בצורה משמעותית בנוגע לתהליך השלום. אבל אין ספק שב-20 בינואר, המדיניות תחזור לשלוט במסדרונות השלטון האמריקני - ותכחיד ממנו את הקטנוניות השולטת בהם בימים אלה.