אחת לכמה שבועות פורצת במחוזותינו מהומה כלשהי, סביב סוגייה הלכתית או חינוכית, לעיתים במרחב הקהילתי ולעתים במרחב הציבורי-מדינתי.
המהומה האחרונה שפרצה במחנה, פרצה סביב המיזם החביב המכונה "ספריית פיג'מה". לקוראינו שאין להם ילדים בגן ולאלו שיש להם וטרם נחשפו לעניין, נסביר שמדובר במיזם במסגרתו אחת לחודש מקבלים הילדים לביתם ספר קריאה דק בהוצאת המיזם.
חלק מהספרים מתורגמים, חלקם ספרי ילדים של סופרי ילדים ישראלים מוכרים וחלק מהם הוא ספרים בעקבות אגדות חז"ל שבגמרא ובמדרשים.
נשמע טוב? מסתבר שכמה רבנים החליטו לאחרונה שזה ממש לא טוב. עד כדי כך לא טוב שיש להפסיק לחלק את הספרים בגנים, להוציא את הספרים מהבתים, ולהתרחק מכל מגע אתם. "לבער את הספרים האלו מן הבית כמו בשריפת חמץ", ו"סורו מאהלי האנשים האלה! הסירו כל טמא! עד אשר יתקיים בהם 'שובו וחיו'", הם רק שני ציטוטים של רבנים במכתבים ודברים בנוגע לעניין.
אז איפה הבעיה? הבעיה מתחילה ברטוריקה. אבא או אמא ממוצעים ששומעים וקוראים את ההתבטאויות החריפות של הרבנים וניגשים למדף לעלעל בספרים שהילד קיבל מהגן, פשוט לא מבינים מה הרבנים רוצים מהם. לצורך העניין זה גם לא משנה אם הם גרים בבית אל או בפתח תקווה, באיתמר או ברעננה. יש פער עצום בין המציאות שאנשים רואים בעיניהם ובין הרטוריקה הרבנית בסגנון של "שעת השמד". הפער העצום הזה גורם, למרבה הצער, לרבים לתהות מה קורה לרבנים.
מאחר שגם לא מדובר במקרה הראשון מהסוג הזה נוצר כאן אפקט מצטבר בעייתי מאוד. שורה של לא מעט נכתב על ירידת מעמד הרבנים בציבור הדתי-לאומי, ועל הנתק ההולך וגובר בין הרבנים לציבור. הרבנים הופכים בחלקים רחבים מדי של הציבור ממנהיגים ומובילי דעת קהל ליועצי הלכה במקרה הטוב ולקישוט תורני במקרה הפחות טוב. יש הרבה סיבות לתהליך הזה וניתן לסמן אשמים רבים, אבל לרטוריקה שעליה כתבנו יש חלק לא מבוטל בעניין.
אם האמירה של הרבנים היתה משהו כמו "קראנו ולא נראה לנו לעניין. יש בספרים האלו כמה בעיות ועדיף להתרחק" זה היה מאוד מובן. כל אדם יכול להבין ולקבל שישנה הדרכה חינוכית שבה אין מקום לספרים הללו. אבל כשהרטוריקה עולה לטונים של "לבער את הספרים האלו", ו"הסירו כל טמא!", התחושה היא של איבוד כל פרופורציה.
יש למרבה הצער רבים ששמחים על ירידת מעמד הרבנים ועל הנתק בין הרבנים לציבור. אני מהמחנה שמאוד מודאג מהתהליך הזה. אין תורה ואין יהדות בלי שרשרת מסירת התורה, ואין שרשרת מסירת תורה בלי רבנים בעלי מעמד ומשקל ציבורי. מי שמעמד הרבנים ומצב ההנהגה הרבנית חשוב לו, חייב להיזהר מאימוץ רטוריקה בלתי פרופורציונלית ומיציאה למאבקים על כל צעד ושעל. אחרת יתגשם דווקא חלומם של אלו שמעוניינים בנתק בין הציבור לרבנים.