1

מקרה קשה

עדיין מוקדם לסכם את משפטו של החייל אלאור אזריה, מאחר שדינו טרם נגזר.

הטיעונים לעונש במשפטו של אזריה יישמעו בשבועות הקרובים ולאחריהם ייקבע גזר הדין, אשר יש לקוות שיתחשב במכלול הנסיבות. למרות זאת, כבר כעת ניתן לקבוע שאזריה לא זכה להגנה הטובה ביותר שהיה יכול לקוות לה. מדובר אמנם במקרה קשה, מסוג המקרים שעליהם נכתב הפתגם האנגלי "hard cases make bad law", ובתרגום חופשי לעברית: מקרים קשים עושים משפט רע. קשה מאוד היה לכל סנגור, יהיה הטוב מכולם, להעניק לאזריה הגנה כזו שתחלץ אותו מכל אשמה, בהתחשב במערכת הכללים שחלה במקרים שכאלו.

עם זאת, כאמור, סנגוריו של אזריה עשו במהלך המשפט טעויות רבות. זאת בעוד התביעה, ובראשה התובע שגויס למילואים במיוחד לטובת המשפט, עו"ד נדב ויסמן, ארבה לכל טעות ועשתה בה שימוש. קו ההגנה שבו בחרו סנגוריו של אזריה היה מורכב מלכתחילה. קו ההגנה ביקש לטעון מצד אחד לטעות במצב הדברים, כלומר לקבוע שאזריה סבר שהמחבל בחיים וממשיך להוות סכנה. מצד שני, ביקשו הסנגורים לטעון שהמחבל כבר מת בפועל באותה שעה והתנועות שנצפו היו תנועות של גופה. שתי הטענות הללו אינן סותרות בהכרח, אולם בפועל מורכבות קו ההגנה הייתה בעוכריו של אזריה.

שגיאה נוספת שנעשתה הייתה בתחום בחירת העדים מבין חבריו ומפקדיו של אלאור. הסנגורים לא השכילו לוודא שהעדים שהם מביאים יהיו רק כאלו שמחזקים את גרסתו של אלאור. התוצאה הייתה שכמה מהעדים ירדו מהדוכן כשהרושם הכללי שעולה מהעדות דווקא פוגע בקו ההגנה. טעויות נוספות שנעשו היו פעוטות לכאורה, כמו למשל הגשת שתי חוות דעת של קצינים בכירים לשעבר שחלקים ניכרים מהן זהות, מילה במילה. לא מדובר בטעות מהותית, אבל אין ספק שהדבר הפחית במידה ניכרת את הרצינות שבה התייחסו השופטים לחוות הדעת הללו.

כעת נותר לקוות שהסנגורים יצליחו יותר במשימה הבאה שעומדת לפניהם בשלב הטיעונים לעונש, ויצליחו לשכנע את בית המשפט שראוי לגזור על אזריה עונש סמלי בלבד. הערעור, שהוא השלב הבא בתור, יהיה קשה מאוד, עקב הכלל המשפטי לפיו ערכאת ערעור ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה. מאחר שהכרעת הדין מבוססת על קביעות עובדתיות רבות, יהיה קשה מאוד לסנגורים להצליח בערעור. יש לקוות שגם במקרה כזה יזכה אזריה לחנינה מהירה ויסיים את ריצוי עונשו במינימום הנזק האישי האפשרי בנסיבות שכאלו.

2

בלי טובות

ראש הממשלה בנימין נתניהו נחקר השבוע באזהרה על ידי חוקרי יחידת להב 433 של המשטרה. על פי ההודעה הרשמית שהוציא משרד המשפטים, נתניהו נחקר "בחשד לכך שקיבל טובות הנאה מאנשי עסקים". מה זה אומר? האמת היא שכנראה אף אחד מחוץ לפרקליטות ולמשטרה לא יודע. מלבד ראש הממשלה אולי, שיודע עם אילו טענות עימתו אותו החוקרים. זה יכול להסתיים כפלוף חסר חשיבות, אך גם כפרשייה בעייתית מאוד. רק כדי להכניס את הנושא לפרופורציה המתאימה, בעקבות טענות מסוג דומה נאלץ נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן להתפטר, וטענות דומות היו גם הטריגר שהניע את החקירות נגד ראש הממשלה לשעבר שרון.

מותר שלראש הממשלה יהיו חברים, זה אפילו רצוי. אבל מה שקריטי כאן הוא טיב הקשר. ישנם סוגי קשר עם בעלי הון שלא לגיטימי שראש ממשלה יקיים, וחוסר הלגיטימיות שלהם הוא ברמה פלילית.

מטבע הדברים עולות מיד טענות שמדובר ברדיפה פוליטית נגד ראש הממשלה במסווה משפטי. אי אפשר לשלול על הסף טענות כאלו, בגלל שלא מדובר במדע בדיוני. בעוד כמה פסקאות, בטור הזה ממש, תוכלו לקרוא על מקרה שבו זה ככל הנראה מה שקרה. אבל גם לטוענים אין באמת ראיות לכך, ולכן צריך להיזהר שלא ליפול למלכודת ההפוכה ולהחליט ש"הוא זכאי".

הרעיון של ח"כ דודי אמסלם לחוקק חוק שימנע חקירת ראש ממשלה מכהן נשמע אולי הגיוני בשמיעה ראשונה. אנחנו הרי מעוניינים שראשי ממשלה בישראל יתחלפו בקלפי ולא בחדרי החקירות. השאלה היא כמובן האם אנחנו מוכנים לשלם על הרצון הזה באפשרות שאדם מושחת יעמוד בראש המערכת הפוליטית שמנהלת את חיינו. לטעמי, גם אם מעוניינים לחוקק את החוק, הוא לא יכול לחול על עבירות שעבר ראש הממשלה בזמן שהיה נבחר ציבור (ח"כ, שר וכו') ובוודאי שלא על חשד לעבירות שעבר כראש ממשלה. וכמובן שחוק כזה לא יוכל לסייע לנתניהו בפרשייה הנוכחית.

3

התיק של "הפאשיסט"

פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים והאוצר לשעבר שהלך השבוע לעולמו בגיל 77, היה אדם מיוחד ומשפטן מיוחד. רבות סופר על יכולתו לגבש פשרות בין צדדים ניצים, להכריע במחלוקות קשות ולהיות קשוב גם לאנשים שונים ממנו מאוד. רבות סופר על מידת החסד שהייתה בו, העזרה לכל נזקק ואהבת כל אדם. על אהבת התורה שהייתה לו לא צריך לשמוע סיפורים. כמעט כל מי שפגש בו ראה שספר המשנה או הגמרא לא מש מתחת ידו, וכמעט כל דקה פנויה שהייתה לו נוצלה ללימוד תורה. אנשי ארץ ישראל יוכלו להעיד גם על אהבת הארץ שהייתה טבועה בו, ועל הסיוע שקיבלו ממנו כשנזקקו לכך.

תרשו לי לדלג על כל אלו ולהתייחס ליעקב נאמן המשפטן. נאמן היה מהמתנגדים הבולטים למדיניות האקטיביזם השיפוטי, ועוד יותר מכך למדיניות האקטיביזם הייעוצי. כמשפטן מוערך עמדתו הייתה בעלת משקל, ולכן היו מי שפעלו כדי לסלקו מדרכם. בשנת 1996, עם השבעת ממשלת נתניהו הראשונה, מונה נאמן לתפקיד שר המשפטים במינוי אישי על ידי ראש הממשלה. לא חלפו ימים ספורים ונפתחה נגדו בדיקה משטרתית שהפכה מהר מאוד לחקירה, ונאמן התפטר. נאמן הועמד לדין אך המשפט הסתיים בלא כלום. למרות זאת, באותה קדנציה נאמן כבר לא חזר למשרד המשפטים, ומונה לשר האוצר.

כל זה יכול היה אולי להישמע תמים, אלמלא כמה סיבות טובות. עוד לפני מינויו של נאמן לשר המשפטים ברור היה שצמרת המשרד, ובמיוחד היועץ המשפטי לממשלה דאז איש השמאל המובהק מיכאל בן יאיר ופרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, מתנגדים למינוי. כתב האישום נראה היה מלכתחילה מופרך למשפטנים רבים, והדברים נאמרו עוד בזמן אמת, לא רק לאחר מעשה. למרות זאת החליט בן יאיר להגיש אותו. עשור לאחר מכן טען מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת רבין, שמעון שבס, שבן יאיר הודה באוזניו שמדובר היה במהלך מתוכנן. "היועץ המשפטי לממשלה אמר לי, אני שמעתי באוזניים שלי: 'אני הולך לתקוע את הפאשיסט'", סיפר שבס בריאיון טלוויזיוני. המילה "הפאשיסט" מתארת כמובן את נאמן, והמצוטט על ידי שבס הוא בן יאיר. אז נכון, מה שיש לנו ביד הן רק ראיות נסיבתיות ועדות שמיעה מאוחרת של עבריין מורשע בעל אינטרס, ועדיין מה שקרה לנאמן צריך להדאיג כל אדם שהדמוקרטיה ושלטון החוק יקרים לו.

בקדנציה השנייה כשר משפטים היו לנאמן הרבה רצונות טובים, כמו למשל התוכנית לפיצול משרת היועמ"ש. ההצלחות בפועל היו פחות מרשימות, לא מעט בגלל היעדר גב פוליטי יציב שיאפשר לו להוביל מהלכים משמעותיים. אך למרות זאת, נאמן ייזכר כאחד המשפטנים המשמעותיים בתולדות המדינה.

***הפינה הכלכלית***

מי משלם את ההנחות של 'מחיר למשתכן'

טוב, האמת היא שהיה ברור שזה יקרה, אבל בכל זאת כשההוכחות הולכות ומצטברות, יש טעם להצביע על התופעה ולכנות אותה בשם המפורש. ובכן, מדובר בתוכנית מחיר למשתכן. המחירים שמוצגים לדירות בתוכנית הם פנטסטיים לא פעם, כמעט טובים מלהיות הגיוניים. וכאן תקף הכלל שאין לו יוצאים מן הכלל: אם זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, זה לא אמיתי. ואכן המחירים לדירות במחיר למשתכן הם לא אמיתיים. אז מי משלם את המחיר? לא תאמינו - כולנו. נכון שהופתעתם?

המציאות הכאובה היא שאוצר המדינה, כלומר הכסף של כולנו, מסבסד את הדירות המוזלות. איך זה קורה? בכמה מסלולים. הראשון, היקר והמשמעותי ביותר, אבל גם הטריוויאלי, הוא סבסוד מרכיב הקרקע. למה טריוויאלי? כי זה הרעיון בבסיס. אמנם ויתור על נכסים הוא בעצם הפסד כסף, ואת זה יודעים כולם. אבל הרעיון שעמד בבסיס תוכנית מחיר למשתכן הוא שמכיוון שהוויתור על הנכסים הוא לא הוצאה תקציבית, הרי שזה ויתור כדאי לצורך מתן פתרון למצוקת הזוגות הצעירים. אלא שמהר מאוד התברר שזה לא מספיק בשביל להגיע למחירים הפנטסטיים שאליהם שאפו שר האוצר משה כחלון ואנשיו.

מה עשו? מצאו דרכים נוספות כדי לסבסד את הקבלנים. הראשונה הייתה באמצעות סבסוד עלויות הפיתוח לרשויות המקומיות באמצעות "הסכמי גג". הכסף אמנם לא הועבר לקבלנים, אבל בפועל הורידה המדינה מעל כתפיהם נטל לא פשוט. הדרך השנייה היא באמצעות מתן ערבויות מדינה.

הקבלנים, שנדרשו להציג מחירי דירות זולים, חיפשו דרכים יצירתיות להוריד את המחירים. אחת מהן היא שימוש במסלול "עוקף ערבות חוק מכר". לצורך כך פעלו הקבלנים בשיטה שהחוק מאפשר, לפיה הבעלות על הקרקע עוברת כבר בראשית הבנייה לקונים, וכך אין דרישה חוקית לערבות. הבעיה היא שהבנקים למשכנתאות לא אוהבים את הסידור הזה ומסרבים פעמים רבות להעניק לרוכשים משכנתא. מה עשו שר האוצר ואנשי משרדו? לא תאמינו. החליטו להעמיד ערבויות מדינה לפרויקטים, זאת כדי שהרוכשים יוכלו לקבל משכנתאות.

כך אישרה רק השבוע ועדת הכספים העמדת ערבויות מדינה שכאלו בסכום של 1.5 מיליארד שקלים, בהמשך לשני אישורים קודמים להעמדת ערבויות. הסכום הכולל של ערבות המדינה עומד כרגע על 2.8 מיליארד שקלים. כמה הכסף הזה שווה? המון. תשאלו כל קבלן. מאיפה הוא יוצא? מהכיס של כולנו. לגיטימי לחשוב שצריך לסבסד את תוכנית מחיר למשתכן, הרבה פחות לגיטימי לא לספר לציבור שזה באמת מה שקורה.

לתגובות: [email protected]