בית המשפט העליון הורה לשר לבטחון הפנים, גלעד ארדן, ולמפקד מחוז ירושלים במשטרה, להשיב תוך 60 יום לעתירת שוחרי המקדש נגד אפליות היהודים בהר הבית.
בעתירה שהוגשה השבוע מלינים העותרים על התנהלות המשטרה בהר הבית, ועל שהיא מפלה את היהודים במקום אפילו יחסית לתיירים. בין היתר, מניעת שהות חופשית במקום, הליכה רק תחת מעקב שכירי וואקף, היצמדות שוטרים לכל בעל חזות דתית, מניעת מזון או שתייה מברזיות המקום, איסור על הכנסת חומרי הסבר וספרי הדרכה. מניעת ישיבה או עצירה, והגבלת שהות במקום.
עו"ד איריס אדרי המייצגת את העותרים ציינה כי "לדאבון הלב, לאחר פניות שונות אל המשטרה בנושא, אשר לא הביאו להפסקת ההפליה והתיוג הפסולים, פנו העותרים גם לשר לבטחון הפנים, אלא שזה מעולם לא השיב לפניות, ולא נתן ולו בדל של מענה למכתבי העותרים, תוך הפרה בוטה של חובותיו המינהליות עפ"י דין".
שוחרי המקדש מביעים תקווה כי כעת "בעקבות העתירה והוראת בג"צ שמחייבת את הנמענים להתייחס לדברים, יתוקנו סוף סוף האפליות המשפילות וגם יהודים שומרי מצוות יוכלו להגיע להר הבית ללא מגבלות ואיסורים מפלים".
העותרים טוענים כי ההפליה של היהודי הדתי והכללים השונים המוחלים עליו, הינה תוצר של תיוג ("Profiling") פסול של היהודי הדתי. "המשטרה עושה שימוש פסול בקריטריון האמונה הדתית ואורח החיים הדתי, ובקריטריון הלאום והגזע (יהודי), כאמצעי לקביעת חומרת הליכי הבידוק והחיפוש ולהגבלת תנועתו של היהודי הדתי בהר".
יצוין כי לדברי העותרים "המשטרה למעשה מייחסת ליהודי הדתי מסוכנות פוטנציאלית מיוחדת, כמי שעשוי להפר את הסדר הציבורי או את כללי ההתנהגות בהר, אך ורק בשל היותו יהודי דתי, וזאת גם אם אין שום מידע קונקרטי ביחס למבקר מסויים, המצדיק שתיוחס לו מסוכנות מיוחדת הנשקפת ממנו".
"התוצר של האפליה הקשה ושל התיוג האוטומטי, לו זוכה כמעט כל יהודי בעל חזות דתית המבקר בהר, הינו השפלה קשה, חוסר נוחות והגבלה בלתי סבירה של זכותו לבקר בהר, תוך פגיעה חמורה וקיצונית בזכויות היסוד שלו: כבוד האדם חירותו, הזכות לשיוויון, חופש התנועה, חופש הפולחן והדת, חופש הביטוי והזכות לפרטיות".
בעתירה מובאות דוגמאות למקרים בהם אותו אדם אשר ביקר בהר פעמיים באותו יום, בהפרש של שעות בודדות, זכה ל"טיפול" שונה לחלוטין ע"י המשטרה, בהתאם לחזותו החיצונית. כשהוא בעל חזות עם סממנים דתיים (כיפה, ציצית, כיסוי ראש ולבוש צנוע) הוא עובר בידוק וחיפוש קפדני, ושהותו ותנועתו בהר מוגבלת לחלוטין. לעומת זאת וכשהוא מגיע בלבוש "רגיל", הוא עובר בידוק מהיר וקליל, ומתהלך בהר בחופשיות.
לעתירה מצורפים גם סרטונים, המתעדים שוטר שמסביר למבקר חובש כיפה ובעל פאות, אשר נדרש לעבור בידוק גופני מיוחד ואף להסיר את חולצתו, כי "רק חרדים עוברים בידוק כזה".
העותרים מדגישים כי העתירה איננה יוצאת חוצץ כנגד עצם הסמכות לעריכת בידוק לנכנסים להר הבית, או לקביעת כללי התנהגות בהר לשמירת הביטחון והסדר הציבורי, ואין בה כדי להתעלם מן הייחודיות של הר הבית ומן הרגישות המיוחדת הנלווית למקום ולהסדרים הנהוגים בו.
עם זאת, לא יתכן כי "נפיצות ורגישות הר הבית" תשמש כמנטרת קסם בפי משטרת ישראל להצדקת התנהלות בלתי חוקית, פוגענית ומשפילה תוך והפרה מוגזמת, בלתי מידתית ובלתי מאוזנת של זכויות היסוד של היהודים הדתיים המבקרים בהר, אך בשל היותם כאלה.