1. בשנות השיא של ברית המועצות לשעבר היו במערב אירופה, בארצות הברית ואפילו בישראל, פעילי שמאל רבים שתמכו בברית המועצות, למרות משטר הדיכוי החריף ששרר בה.
מדובר בפעילים, מרביתם אנשים שוחרי טוב בעלי דעות סוציאליסטיות, שהחזיקו בתפיסת עולם נאיבית בכל מה שנוגע למעשי הזוועה של המשטר הסובייטי, כדוגמת הטיהורים הנרחבים שערך סטאלין, והמשיכו להעניק גיבוי לברית המועצות.
הכינוי לו זכו אותם פעילים בשיח הפוליטי במערב היה "אידיוטים שימושיים". כלומר, אנשים שתמימותם וטיפשותם משמשת ככלי בידיהם של גורמים בעלי אינטרס זר, שאיננו זהה לעמדותיהם של אותם אנשים.
2. האלפים שהגיעו אמש לעצרת בכיכר רבין, וגם כמה מהנואמים על הבמה, היו כולם ככל הנראה אנשים טובים ויקרים, שרצו באמת להביע את רצונם הכן והאמתי באחדות בעם.
יוזם העצרת, סרן במיל' זיו שילון, הוא ללא ספק אדם נפלא שהקריב מגופו ומנפשו למען עם ישראל ומדינת ישראל. כולנו עפר לרגליו במשמעות הפשוטה ביותר של המילים הללו.
אבל למרבה הצער, שורה של פוליטיקאים ציניים ועיתונאים ציניים לא פחות, הפכו את היוזמים וחלק ניכר מקהל האלפים לאידיוטים שימושיים בעל כורחם.
3. בלימודי תקשורת קוראים לתופעה הזו "מסגור". זה לא כל כך משנה, כך מלמדים שם, מה אתה עושה. מה שמשנה הוא ה"מסגור" שאתה יוצר למעשה. והאמת היא שזה נכון. הרי אנחנו יודעים שאותה פעולה יכולה להיות בנסיבות מסוימות פעולה חיובית ובנסיבות אחרות פעולה שלילית. ה"מסגור" הוא הבנייה מלאכותית של התודעה אודות ההקשר של המעשה.
וכך הפכה עצרת שמטרתה היא חיזוק לצה"ל וקריאה לאחדות בעם, עצרת חיובית שכמעט כל ישראלי אם היה יכול היה מצטרף אליה, לעצרת בעלת מאפיינים סמי פוליטיים. עצרת שבדיעבד, גם אם יוזמיה לא חשבו שזה מה שיקרה לה - זה מה שקרה לה, בסיועם של אנשי תקשורת.
המקרה הנוכחי אבוד, מה שהיה היה. מה שצריכים כעת לשאול את עצמם שואפי הטוב שבתוכינו הוא כיצד לא ינוצלו כוונותיהם הטובות לטובת אג'נדות זרות.