עניין אישי והפעם עם משה וכטר

בן 29. תושב רמת השרון. נשוי למרים אב לארבעה. מנכ"ל ארגון 'קרוב ללב'

רבקי גולדפינגר , י"ד בטבת תשע"ז

משה וכטר
משה וכטר
צילום: עופר עמרם

התחלה: לפני 29 שנים. נולד וגדל בגינות שומרון למשפחת עולים מארצות הברית. בן שלישי מתוך חמישה אחים ואחיות.

אבא: ד"ר דניאל וכטר (58), פסיכולוג קליני. גדל בקונטיקט למשפחה שאינה שומרת מצוות. בגיל 16 חזר בתשובה. "אבא עובד מהבוקר עד הלילה במסירות מטורפת לאנשים. בכל מה שהוא עושה יש הרבה אהבה. הוא תמיד שם בשבילי בכל דבר שצריך".

אמא: שרון (58), עובדת סוציאלית במועצה האזורית שומרון. גדלה בניו ג'רזי, במשפחה שומרת מסורת. "אמא אישה שמחה, רגשנית ואוהבת מאוד, מחוברת לעשייה. בעבודה היא נחשפת למקרים לא פשוטים בכלל, ומטפלת באנשים כאילו היה מדובר בילדים שלה ממש".

אמריקה: הוריו נישאו בקונטיקט שבארצות הברית ועלו ארצה עם שני ילדיהם מטעמי ציונות. "אני הילד הראשון במשפחה שנולד בארץ". המשפחה המורחבת נשארה מעבר לים. "לא היו לנו בארץ בני דודים או סבא וסבתא לבקר. פעם בשנה-שנתיים היינו טסים לבקר את המשפחה. בתור ילד זה היה כיף גדול".

ילדות: גדל בשכונה של משפחות אנגלו-סקסיות. "הילדים בשכונה דיברו ביניהם בבליל של עברית ואנגלית. זו הייתה ילדות חמה, משפחתית עם המון חברים".

שובב: ביסודי למד בבית ספר ממ"ד 'משואה' בקרני שומרון. מדי פעם הלך לסניף בני עקיבא המקומי. לא מהחניכים השרופים. "הייתי ילד בלגניסט קצת, מאלו שעושים שטויות. מאלו שהיו תמיד צריכים להוריד מהגג של הקרוואנים".

מדרשיה: בכיתה ז' עבר לקריית יעקב הרצוג בכפר סבא, ובכיתה י' עבר לישיבה התיכונית מדרשיית נועם בפרדס חנה. "הייתי מהמחזורים האחרונים שם. זו הייתה התקופה השמחה שלי. הרבה בלגן. ההורים שלי לא תמיד ידעו איפה אני מסתובב, אולי בסיני או ברחובות ירושלים או בחוף הכנרת".

פיגוע: בכיתה ט' חווה אירוע טראומטי. "חבר'ה מהשבט הלכו לפיצרייה בקרני שומרון ומחבל מתאבד התפוצץ שם. נהרגו שלושה: נחמיה עמר, רחל טלר וקרן שצקי הי"ד, ועוד חברים נפצעו. זה היה אירוע טראומטי. היינו בסך הכול ילדים וזה לקח אותנו להתבגרות מאוד מהירה".

מרד: כחלק מסימני גיל ההתבגרות התעקש לגדל שיער ולא להסתפר. "היה לי שיער ארוך עד כדי כך שתרמתי קוקו לעמותת זיכרון מנחם. הגיל הזה התאפיין אצלי כתקופה של מרד ושובבות".

השבר: בקיץ של סוף השמינית התרחש הגירוש מגוש קטיף. "התנחלתי שם וגירשו אותי כמה פעמים, אבל הסתננתי חזרה שוב. הייתי בבית הכנסת בנווה דקלים, בעצמונה ובחומש. הרגשתי שהמדינה מתמוטטת, שהכול הולך לאבדון". חלק מהמענה לשבר הגדול שחווה בעקבות הגירוש היה לימודיו בישיבה בתלם.

המענה: בית המדרש 'נתיבות דרור' שביישוב תלם, שבדרום הר חברון. תלמיד מחזור ד'. "המקום המשפיע על חיי. בתלם הפכתי סוף סוף לבן אדם. עשיתי איפוס על החיים. לימדו אותי לשבת וללמוד תורה ולהכיר את עצמי באמת".

הרב אבי: אחת הדמויות המשפיעות עליו מתלם היה הרב אבי כהן-אור ז"ל. "כשהייתי בשיעור ב' הוא נהרג יחד עם אשתו שמחה בתאונת דרכים. הוא היה דמות נערצת בשבילי, לא הסתכל חיצונית ומאוד האמין בי. הוא החיה אותי מחדש, גרם לי לשבת ולהסתכל יותר פנימה. הראשון שהצליח להפגיש אותי עם הטעם הנפלא של התורה".

צבא: לאחר שנתיים בישיבה בתלם התגייס לצבא. את מי שלימים תהפוך לאשתו הכיר עוד בגיל הנעורים - מרים, מהיישוב מעלה שומרון. היא גדלה בבית מסורתי ובגיל התיכון חזרה בתשובה. בוגרת אולפנת להב"ה. חצי שנה לפני השחרור מהצבא נישאו.

החצי השני: מרים (29), עובדת סוציאלית ואמא במשרה מלאה. "אשתי היא הדבר הכי מדהים שפגשתי בחיים. עד היום לא יודע למה ה' זיכה אותי".

הנחת: ארבעה. הבכורה אודיה בת שבע, אחריה טובאל בן החמש, אלאורי בן הארבע וטוהר הקטנה בת השנתיים. "אלופי העולם, חבורה שובבה ומלאת שמחת חיים".

בטבע: כזוג צעיר קבעו את ביתם בגבעת אלנתן. "המקום הכי פסטורלי בעולם, על נחל קנה, נוף מטורף. זה היה לחיות ממש בתוך הטבע".

רמת השרון: כשפנה ללימודים בישיבת ההסדר ברמת השרון עבר עם משפחתו להתגורר "באופן זמני" בסמוך לישיבה בעיר הגדולה. "חשבנו שהמעבר הוא רק לבינתיים. מאז אנחנו שם כבר שמונה שנים".

במעבר חד: מהמגורים באלנתן, "עם כל הפסטורליה וציוץ הציפורים", עברו לעיר הבורגנית והחילונית רמת השרון. "המעבר הזה היה בהתחלה שוק גדול בשבילנו". לאט לאט התרגלו ליתרונות שבמגורים במקום ובמיוחד לחיים התוססים יחד עם עם ישראל.

להכיר מקרוב: שלוש שנים למד בישיבה ברמת השרון. במקביל פעל בתוך העיר במסגרת הישיבה, "עשינו כל מיני פרויקטים של הכנה לבר מצוות, הפקת אירועים לקראת חגים, לימוד בחברותות עם סטודנטים חילונים ועוד".

מתחברים: "מבחוץ התושבים אולי נראים מאוד בורגנים ומרוחקים, אבל בתכל'ס זה ממש לא ככה. במפגש הבינאישי כל אחד מסיר מעליו את הדעות הקדומות ונוצר חיבור עמוק. רוב התושבים שמחו מהקשר שנוצר ומהפעילות שלנו וקיבלו אותנו באהבה".

הרמב"ם היומי: ממקימי פרויקט הרמב"ם היומי. "בדיוק סיימתי את הלימודים בישיבה וקראו לי לסייע בהפצת הרעיון שבאותו הזמן היה בשלביו הראשונים במוסדות החמ"ד". במשך שנה וחצי פעל להפצתו בקרב כלל הציבור. "מלבד התלמידים השתדלתי לפתוח את המיזם לעוד אוכלוסיות, למבוגרים, לנשים ועוד".

עושה לביתו: בהמשך עשה לביתו בכמה יוזמות שיווקיות. "ייצרתי כל מיני מוצרים בסין ושיווקתי בארץ. כמו מתלה מיוחד למטפחות ואקווריום ייחודי". במשך השנתיים הבאות עבד כמנהל שיווק בחברת הנדל"ן וההשקעות 'אבני דרך'.

לקרב את הגאולה: ואז הגיעה ההצעה לעמוד בראש הארגון 'קרוב ללב', אשר פועל ליצירת מפגשים בין שכנים דתיים וחילונים סביב חגי ישראל. "מיד התחברתי לרעיון. הרגשתי שזו משימה אדירה שיכולה לקרב את הגאולה, כפשוטו".

שימו לב לנשמה: "גם בפן האישי, זה לעבור מעולם עסקי לעולם של עמותות שפועלות ללא מטרות רווח. זה לעבור למקום של הגשמה ומימוש אידיאלים. עבודה שנותנת מקום לנשמה".

מתקרבים: מטרת הארגון לחבר בין הקצוות השונים באוכלוסייה. "יש כאלו שגרים שנים זה ליד זה אבל בקושי אומרים שלום. דרך הפעילויות שלנו אנחנו יוצרים את המפגש והקשר הראשוני. המקום הזה של הביחד עם השונה ממך יוצר דברים מדהימים".

להקיש בדלת: זוכר את הפעם הראשונה שהקיש בעצמו על דלת השכנים עם ערכה של הארגון. "באתי עם אשתי. הצגנו את עצמנו קצת במבוכה והשכן במאור פנים הכניס אותנו פנימה. ישבנו על הספה ופשוט פתחנו בשיחה קולחת. זה היה כאילו אנחנו מכירים שנים. מאז אנחנו בקשר".

קרוב ללב: "אנחנו אחים, אז אולי במבט חיצוני נראה שאין סיכוי שנאמר יותר משלום לשכנים שלנו, אבל זהו חיבור אנושי ויהודי פנימי". פעילות הארגון מתקיימת במימון המנהלת לזהות יהודית במשרד לשירותי דת ותורמים פרטיים.

להגיע ללבבות: מלבד אלפי הפעילים מכל רחבי הארץ, צוות הארגון מונה תריסר עובדים מרכזיים. "צוות מדהים ומסור שעובד קשה כדי לדייק את הדברים ולהגיע ללבבות". והסיפורים מרגשים. "שכנים שרבו ביניהם והתחברו דרך הערכות, קשיש שבוכה אחרי שחודשים לא התעניינו בשלומו או שכנים שיצרו קשרי חברות חזקים".

מיזם חדש: בשנת הלימודים הנוכחית יצא הארגון במיזם חדש המפגיש משפחות מבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים באמצעות מפגשים מובנים, חלקם בבית הספר וחלקם בבתי המשפחות. מפגש הסיום מתקיים בטיול משותף לירושלים. "זה עובד מדהים. אני מקווה שזה יהפוך לפרויקט לאומי".

אם זה לא היה המסלול: "נהנה מאוד בעשייה בארגון, אבל אם זה לא היה המסלול הייתי רוצה לעסוק בהקמה של עסקים. אני מתחבר לעולם הזה של ליצור ולפתח דברים".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: משכים קום בשעה שש בבוקר ואז תפילת שחרית והביתה להעיר ולארגן את הילדים. מוציא למוסדות ויאללה לעבודה. במהלך היום הרבה ישיבות, פגישות, חשיבה ויצירה ונסיעות. "כשאני בעבודה אני רץ מדבר לדבר". משתדל לעתים לחזור הביתה בשעת ההשכבות. פעם בשבוע מקפיד להגיע הביתה בשעת הצהריים, "אני והילדים יחד". פעמיים בשבוע לומד בכולל ערב ורץ לשמירה על הכושר. לישון הולך אחרי חצות.

דיסק ברכב: "לא כזה חסיד של מוזיקה. מעדיף לנצל את הזמן לשיחות עבודה". אם בכל זאת מאזין, נהנה ממוזיקה ישראלית ומניגוני כליזמרים. בין הזמרים המועדפים: חנן בן ארי, יונתן רזאל, ישי ריבו וחיליק פרנק.

השבת שלי: "הרגע שבו אני עוצר הכול, עוזב את הריצה של השבוע ומתמקד בבית". הסעודות בבית משפחת וכטר ממושכות עם חברים ואורחים. ויש במהלך השבת גם לימוד, מנוחה ומשחק עם הילדים. "משם הכוח להכול".

קדימה אוכל: "אני לא עושה כזה עניין מאוכל". המטבח אצלו מחוץ לתחום, אבל מתענג ממעשה ידיה של אשתו, בעיקר מהצ'ולנט והמרקים המעולים.

דמות מופת: הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. "הוא השכיל להתבונן הכי פנימה, בלי שום מחיצות ומסכות. הרב קוק נגע בנקודות הכי אמיתיות. הראייה הכלל-ישראלית שלו היא מהות הדברים".

משאלה: "שיסגרו את 'קרוב ללב' כי כבר לא יצטרכו אותו", אמן.

מפחיד אותי: "שהקיצונים בחברה ייתנו את הטון. העם שלנו בעיקרו הוא לגמרי עם שכל ישר ובריא וצריך לתת לו את הביטוי".

כשאהיה גדול: להמשיך בעשייה למען עם ישראל. "רק שלא ייגמרו לי האנרגיות". ובכל תחום שיעסוק, מתפלל להיות קשוב לעצמו "ולא להתבלבל".

rivki@besheva.co.il