אי אפשר להשתמש בחייל צעיר אחד כדי לרקוד על גבו מה-יפית בפני העולם
אי אפשר להשתמש בחייל צעיר אחד כדי לרקוד על גבו מה-יפית בפני העולםאיור: דקלה שגיב

בשבוע שעבר קראתי בשקיקה את הכתבה של עפרה לקס על הורים שמנסים לשפר את התזונה בבית, כי גם אני באותה סירה.

אני מודה ומתוודה, יש לנו הרבה מאוד לאן להתקדם. הקורנפלקס עדיין שם, גם השניצלונים התעשייתיים, אבקת המרק והשוקולד למריחה. אבל כן הוצאתי את הנקניקיות והצ'יפס הקפואים, ואת האסונות התזונתיים שהזכרתי קודם אני נותנת בצורה הרבה יותר מבוקרת. העליתי את מינון הירקות, ועברנו ללחמניות כוסמין שאני מכינה פעם בשבוע-שבועיים. או יותר נכון לומר שהמבוגרים בבית עברו אליהן. הקטנים אוכלים אותן רק ביום האפייה כשהן יוצאות חמות וריחניות מהתנור, במיוחד אם הם הכינו לחמניית צב או כובע במו ידיהם. אל הסלט המשוכלל שאני משתדלת להכין מדי יום, זה עם הנבטוטים ועלי התרד ונבטי החמניות, הם לא מתקרבים. אפשר להבין אותם - זה נותן הרגשה של מכסחת דשא, אבל לי סבבה עם זה. את שיבולת השועל המושרית עם זרעי הצ'יה אני אפילו לא מציעה להם.

ובאמת, ההשתדלות התזונתית הזאת היא כרגע יותר עניין אישי שלי, שאני מנסה להשחיל מדי פעם לשאר המשפחה. אני מחליפה מרגרינה בשמן, ומכינה עוגות גזר ורסק תפוחים מעולות עם קמח כוסמין. פעם אפילו הכנתי בראוניז בטטה מדהימים וסופר מזינים, עם טחינה גולמית וסילאן. אם לא הייתי מספרת לחבר'ה ממה זה עשוי, אולי הם אפילו היו טועמים. עובדה שהנכד הקטן וחסר הדעות הקדומות שלי חיסל את התבנית.

זה מצחיק, אבל מי שדחף אותי לכיוון הוא אחד הקוראים של הטור הזה. כתבתי פעם על השיטה שלי להוריד את כמות הסוכר בקפה כדי לרזות, והוא שלח אליי מייל ברוח "לא כדאי רק לרזות, כדאי לחתור לאורח חיים בריא יותר באופן כללי". הוא טרח ופירט באריכות איך עושים את זה, ומכיוון שהדברים שהוא כתב הגיעו בדיוק בזמן הנכון, התחלתי ליישם את חלקם.

הבעיה בקטע של התזונה היא שיש אלף ואחת שיטות, ולך תחליט מה נכון. להוציא מהתפריט את המזון מהחי? איך אני אשרוד בלי היוגורט שלי? לפי שיטת פליאו, תזונת האדם הקדמון, דווקא מזון מהחי הוא הטוב ביותר. ואולי בכלל כדאי לאכול לפי סוג הדם? התקשורת מוצפת במחקרים שונים ומשונים, שלך תדע מי מממן אותם, אשר מייעצים לנו שפע של עצות נבונות, אך סותרות. רופא ציניקן שהתייעצתי איתו בענייני תזונה ביטל את העיסוק בזה מכול וכול. "שטויות", הוא אמר לי, "את יודעת מה הייתה תוחלת החיים בזמן האדם הקדמון? בעולם המודרני מצבנו נהדר".

אז יש משהו בדבריו. ובכל זאת, הגיוני בעיניי שיש דברים שכדאי להכניס לגוף שלנו, ויש כאלה שלא.

מונופול על המוסר

מכירים את התחושה הזאת, שבא לכם לשלוף את השדרן מהרדיו ולטלטל אותו? ביום הכרעת הדין של אלאור אזריה הזדמן לי לשמוע הרבה שדרנים כאלה, זחוחים ומרוצים עד הגג. ממש יכולתם לחוש את החיוך המבסוט שלהם מבעד לדיווחים החדשותיים היבשים וכבדי הראש.

שמעתי, למשל, שדרן אנונימי מסביר שהעמדה כלפי ההרשעה לא צריכה להיות קשורה בכלל להבדלים בין ימין ושמאל. "אנחנו הרי יודעים שלא כל הימנים הם אוכלי ערבים לתיאבון", הוא אמר. "אז נכון, זה מחבל נאלח והכול. אבל המוסר לא שייך רק לשמאל". הייתי גם מסכימה איתו, אם אזריה היה תופס פלשתיני שהלך לתומו למכולת ויורה לו כדור בראש. בעיניי, השדרן הזה מסכם את כל מה שמקומם בפרשה הזאת: שמישהו לקח לעצמו מונופול על המוסר ועל הערכים, ולא ברור באיזו זכות.

מה היה קורה אם צלם 'בצלם' לא היה באזור? סביר להניח ששום דבר דרמטי. לא היינו מקבלים נאומים מלאי פאתוס על ערכי צה"ל, בטח לא היינו שומעים שחייל מואשם ברצח, והעניין היה כנראה נסגר במשפט צבאי על הפרת משמעת. ואל תבינו אותי לא נכון, אני לא חושבת שאזריה הוא גיבור ישראל. ואם הוא באמת ירה במחבל המנוטרל מתוך עצבים או נקמה, ולא בגלל חשש ממטען, זה מעשה חמור וראוי להענשה. לא בגלל שלמחבל לא הגיע למות, אלא בגלל שלא ייתכן שכל אחד יעשה מה בראש שלו. לא במדינה, ובוודאי שלא במערכת הצבאית. אבל מכיוון שהצלם צילם, ומישהו החליט להניף את החייל הסורר כאות ודגל לעיני כל העולם, לבי איתו. לא ייתכן שייקחו חייל צעיר ומבולבל, וישתמשו בו בצדקנות כדי להראות כמה אנחנו נחמדים וערכיים ונלחמים בעשבים השוטים שלנו.

כמה היה חסר לי משפט אחד קטן, שייאמר על ידי ראשי מערכת הביטחון: "אם הערבי הזה רצה לחיות, הוא לא היה צריך לנסות לרצוח". שישימו את הדגש על הנקודה הכל-כך משמעותית הזאת: שמחבל שבא להרוג, דמו בראשו. וזה הדבר הכי מוסרי שיש - כדי להרתיע מחבלים נוספים מלצאת לפעולות כאלה; כדי להציל קורבנות פיגוע מהיסוס של חיילים נבוכים; וכדי להבהיר לעולם כולו, ובעיקר לעצמנו, שהצדק איתנו. בפיגועי הסכין האחרונים, הייתה לי תחושה שרוח המפקד רואה בחלק מהמפגעים ילדים מסכנים, שצריך להתייחס אליהם בהתאם, ולא רוצחים בפוטנציה או בפועל. והרחמים המוטעים האלה חוזרים אלינו כמו בומרנג. אחמד טיבי כבר אמר שיש עוד הרבה אלאור אזריה, והוא רק מחכה להזדמנות לקחת את כולם להאג.

[email protected]