בביתם עבדה משרתת גויה, שהשגיחה על ניקיון הבית הגדול וטיפלה בסידורו ובאחזקתו. היא עבדה אצלם שנים רבות, טיפלה בילדים הקטנים וזכתה לאמון מלא מההורים.
פעם אחת, בערב ראש השנה, יצאו בני הזוג מביתם כדי לערוך קניות לחג המתקרב, והותירו את בתם בת החצי שנה אצל המשרתת. לאחר שיצאו מביתם לקחה המשרתת את התינוקת, עטפה אותה ונמלטה עמה מן הבית למקום לא נודע. איש לא ראה אותה יוצאת מהבית.
כאשר חזרו ההורים, ראו כי בתם אינה נמצאת בעריסתה. הם חיפשוה עם יתר ילדיהם בכל חדרי הבית, אך לשווא. הבן הגדול העיר את תשומת לב הוריו לכך שהמשרתת יצאה לפני כמה שעות מהבית ועדיין לא שבה, והעלה השערה שיש קשר בין היעדרה להיעלמות התינוקת. הם ניסו ליצור קשר עם המשרתת, אך עקבותיה נעלמו.
האם התעלפה ובקושי רב השיבוה להכרתה. האב אובד העצות התקשר למשטרה המקומית ודיווח על היעלמות הפעוטה. חוקרי המשטרה הגיעו מיד וניסו למצוא עקבות וסימנים אפשריים למה שאירע. הם תרו את כל סביבת הבית, אך לא מצאו דבר.
עצב וחרדה שכנו בבית חוסיני. ההורים פרסמו בעיתונים מודעות בצירוף תמונת בתם והבטיחו פרס כספי גבוה למוצא הילדה. אנשים רבים התקשרו והציעו עזרה, אבל איש לא הוביל את המשפחה אל מקומה של התינוקת האבודה. אט אט חשו ההורים כי נגוזה תקוותם למצוא את בתם בין החיים.
בחול המועד סוכות נמצאה גופת ילדה קטנה מושלכת מחוץ לעיר. חוקרי המשטרה קישרו זאת מיד לפעוטה שאבדה, והודיעו למשפחת חוסיני כי גופת בתם נמצאה ועליהם לבוא למחלקת זיהוי פלילי כדי לזהותה.
ההורים התייצבו ברעד ובחלחלה בשערי המחלקה. חוקרי המשטרה הציגו בפניהם גופה זעירה של תינוקת עטופה בסדין. לעיני ההורים התגלה מראה קשה של תינוקת שקיפחה את חייה. האם לא הייתה מסוגלת להתבונן בגופה ונסוגה לאחור. האב התאמץ בכל כוחו לזהותה. הוא הביט בה שוב ושוב ולאחר מכן קבע בהחלטיות שזו אינה בתם.
למרות שעדיין נותרה תקווה קלושה למצוא את הבת, ההורים חזרו לביתם אחוזי פלצות. כל אותו לילה לא יכלו לעצום עין וחג הסוכות נהפך עליהם משמחה לאבל.
בעומק צרתם החליטו לפנות לכמה מצדיקי הדור בישראל ולבקש מהם את ברכתם. הם דיברו עם הבבא סאלי, רבי ישראל אביחצירא מנתיבות, והוא הבטיח להם כי בתם עדיין בחיים. לאחר מכן דיברו עם רבי מרדכי שרעבי, ראש ישיבת 'נהר שלום' בירושלים, והוא הבטיח להם שבתם תחזור לביתה ללא פגע. ההורים נאחזו בדברי הצדיקים הללו. חלפו ארבעים יום נוספים והמצב נותר בעינו.
באותו פרק זמן היה במקסיקו שלוחא דרבנן מירושלים, שביקר בקהילה היהודית והגיע ביום ראשון לבית המשפחה. השיחה התגלגלה עם האב ששפך את לבו על היעלמות בתו התינוקת. השליח, שהכיר את סדר יומו של רבי מרדכי שרעבי, יעץ לאב להתקשר אליו כעת ולבקש שוב את ברכתו.
מר חוסיני קם וחייג לישראל. הרבנית שרעבי הרימה את השפופרת. מר חוסיני סיפר את סיפורו. הרבנית נאנחה לשמע הצרה הגדולה וסיפרה לבעלה. רבי מרדכי שרעבי היה שרוי בשמחה גדולה באותה עת וביקש מהרבנית לברר את שמות הילדה האבודה ואמה, וכאשר קיבל את השמות אמר לאשתו: "תבשרי להם כי בזכות אליהו הנביא זכור לטוב, בעוד שלושה ימים יתבשרו בבשורה טובה לגבי בתם".
מר חוסיני היה מאושר לשמוע כי נקבע מועד לגאולתם.
ביום שלישי בצהריים יצא כומר מאחת הכנסיות במקסיקו סיטי, ולפתע נתקלו רגליו בפעוטה המושלכת על מדרגות הכנסייה. היא הייתה עטופה בעיתונים רבים ובניירות אוכל. הוא הרימה ודיווח למשטרה על מציאתה.
השוטרים שהגיעו לקחתה בדקו את העיתונים שבהם נעטפה הילדה וראו כי מדובר בעיתון יומי שיצא באותו בוקר בעיר המרוחקת 400 ק"מ מהבירה. הם התפלאו כיצד התגלגלה התינוקת ממקום כה מרוחק לעיר הבירה ומי העבירה לכאן. הם זיהו את התינוקת כבתם של משפחת חוסיני ומיהרו להודיע למשפחה על מציאתה.
באותו לילה הובאה התינוקת לבית משפחתה. הוריה התרגשו מאוד לראותה כשהיא בריאה ושלמה ונישקוה עד בלי די. בסעודת ההודיה, שאליה הוזמנו יהודים וגויים רבים, סיפר האב ברוב עם את הסיפור והעלה על נס את רוח קודשו של ראש ישיבת 'נהר שלום', ואת ההשגחה האלוקית שנשאה בכנפיה את בתם הפעוטה מעבר לנהר, עד שהגיעה לביתה בשלום.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]