האופוזיציה, ושונאי שלטון הימין בכלל, מייחלים שפרשיות הסיגרים והשיחות בין נתניהו למו"ל 'ידיעות' ארנון מוזס יבשילו לכתב אישום, וכתוצאה מכך נתניהו ייאלץ לפרוש מראשות הממשלה.
אכן, פרישתו של נתניהו תהווה מכה לליכוד ולמחנה הלאומי, ותיצור מומנטום שלילי לקראת הבחירות הבאות. הדבר עלול גם להצית מלחמת ירושה מכוערת בתוך הליכוד. יאיר לפיד, כפי שמצביעים הסקרים, ייהנה מהתהפכות היוצרות: פתאום הוא ייתפס כמועמד הוותיק והמקובל לראשות הממשלה (התופעה הזאת משחקת גם לטובתו של נפתלי בנט, אמנם במידה פחותה), בעוד מחליפו של נתניהו בליכוד יזדקק לתקופת מעבר של התרגלות והסתגלות עד שיזכה למעמד דומה. כל הנימוקים הללו הם כבדי משקל, ובכל זאת - בדעת מיעוט – אני סבור שמבחינה פוליטית סילוקו של נתניהו יעשה חסד עם המחנה הלאומי.
כדי שאובן כהלכה: איני רוצה שנתניהו יסולק על ידי המערכת המשפטית, היות שמכל הידוע עד עתה אין עילה משפטית להעמדת ראש הממשלה למשפט, והוא עדיין בחזקת כשר אבל מסריח. הדברים נאמרים בהקשר הפוליטי: אם ירוץ נתניהו לקדנציה נוספת, הוא יוביל את הליכוד ואת המחנה הלאומי לתבוסה, כפי שכבר עשה בעבר.
נכון, גם בבחירות האחרונות צעקתי "זאב זאב" ולא האמנתי בסיכוייו של נתניהו. אבל העניין הזה משול למחירי הנדל"ן בבית שמש. הכול הבינו שמיקומה של בית שמש בין ירושלים לתל אביב יהפוך אותה לאטרקציה, והנבואה הזאת סירבה להתגשם עד שפתאום הגיע הבום של עליית המחירים שם.
שווי השוק של נתניהו נמצא במצב דומה, רק הפוך: הפרשיות האחרונות סדקו אותו פוליטית. היכונו לסרט "מושחתים נמאסתם 2". בתעמולת הבחירות של מפלגות האופוזיציה יככבו תמרות עשן של סיגרים וקולות בקבוקי שמפניה נפתחים, ומולם נראה תמונות אנשים מחטטים בפחי זבל למצוא פת לחם. אולי תחזור גם הזקנה המאושפזת במסדרון בית החולים מתעמולת הבחירות של אהוד ברק. קו התעמולה הזה יצליח, כי הוא מעוגן ברתיעה אמיתית (ונודה: גם קנאה) מפני אדם אמיד שבכל זאת נשען על נדיבותם של אחרים. כבר בבחירות האחרונות ניכרה עייפות מנתניהו, והיה דרוש קמפיין מבריק כדי להחזיר את המצביעים הביתה. זה עבד מול בוז'י וציפי, אבל לא ברור שזה יעבוד מול לפיד.
בינתיים בסקרים, יש עתיד מתבססת כמפלגה הגדולה ביותר. אמנם היא זינקה כבר לפני כמה חודשים למעמד הזה, אלא שאז היא נסוגה מהר מאוד בסקר שלאחר מכן. לאחרונה, לעומת זאת, היא מגלה יציבות בתפקיד המפלגה המובילה, והציבור מתחיל להתרגל לקיומה של אלטרנטיבה. השאלה היא רק איך הדבר מתורגם בתמונה הגושית, והאם יאיר לפיד ימצא את עצמו כמו ציפי לבני בבחירות 2009, כמי שרוקן מקולות את השותפים הקואליציוניים משמאל. יש לקוות שהתסריט השני יתרחש, אבל אסור לבנות עליו. כאשר נוצרת מגמה, היא עשויה לצבור תאוצה ולהפוך למפולת של ממש.
גם כאשר הכתובת על הקיר, כמו שהיה עם שמיר ב‑1992 ועם נתניהו ב‑1999, הליכוד לא נוהג לסלק מנהיג מכהן, כפי שעשו השמרנים לגברת תאצ'ר בבריטניה כאשר סר חינה בעיני הציבור. ספינת הליכוד, ועליה נוסעי המחנה הלאומי, תשוט לעבר התנגשות ישירה בקרחון, והתזמורת תנגן את הג'ינגל הקליט ("הליכוד זה נכון" מתבוסת 1992 נותר הג'ינגל האהוב). לעומת זאת, אם סילוק נתניהו ייכפה על ידי בית המשפט, בלי שבכיר בליכוד יאיץ ויעודד את התהליך (כפי שעשתה ציפי לבני לאולמרט), אז הדבר לא יותיר משקעים. אדרבה, הסילוק המשפטי עשוי דווקא לתדלק את השטח, כפי שאירע ב‑2003 לאחר שיו"ר ועדת הבחירות השופט מישאל חשין החשיך את המסך לראש הממשלה אריאל שרון, בטענה שהוא גולש לתעמולת בחירות – מה ששיחק לטובת שרון.
בתסריט שכזה, השאלה המרכזית היא איך יתנהלו הפריימריז לבחירת יו"ר חדש לליכוד ומועמד התנועה לראשות הממשלה. במקרה הגרוע הדבר יכול להתפתח לכיתת יורים מעגלית, כאשר כולם יטילו רפש זה על זה. מצד שני, פרישתו של נתניהו עשויה למשוך בחזרה לליכוד גולים כמו משה יעלון וגדעון סער, כדי להתמודד על ראשותו. במקרה הטוב, המומנטום שיצבור המנצח עשוי לשרת אותו גם בבחירות הכלליות מול יריב שהמליך את עצמו.
מוכנים לשלם על ירושלים
לאחר פיגוע הדריסה בירושלים מיהר ראש הממשלה ליצור את ההשוואה עם דאע"ש וברלין, כאילו פיגועי הדריסה וכף הטרקטור שחווינו המתינו לזוועות שחוללו תומכי דאע"ש בניס ובברלין. הסדר הוא כמובן הפוך: דאע"ש למד מהמפגעים אצלנו. אבל גם אם המפגע היה תומך דאע"ש נלהב, ייחוס המצב לאסלאם הקיצוני הוא בריחה מהמציאות וניסיון להתבשם מצרת רבים ולאסוף נקודות הסברה. מספיק היה לצפות בברכות לפיגוע מצד ה"חילונים" של הפת"ח או החזית העממית לשחרור פלשתין, וכן לקרוא את צהלות שופרות החיזבאללה בלבנון, שכולם הרעיפו שבחים על השאהיד הגיבור פאדי אל-קנדר מג'בל מוכאבר, כדי להיווכח שהתמיכה בפיגוע מלכדת את כל שונאינו.
בינתיים כבר טרחו לטפטף לנו שהמפגע היה נסער מכוונתו של טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים, נושא שהרשות הפלשתינית חידדה דרך דף המסרים שהפיצה בין כל מטיפי המסגדים. בכך ביקש מחמוד עבאס לחזק את ידי "ידידנו" ג'ון קרי, שהזהיר מפני פיצוץ אם טראמפ יממש את הבטחתו ולא יבקש דחייה לחוק הקונגרס להעברת השגרירות. קרי אמר למעשה: ראו הוזהרתם, ואם תתפרץ שרשרת של פיגועים קשים דמכם בראשכם, ותוכלו רק להאשים את עצמכם ואת חברכם בבית הלבן.
יכול להיות שמדובר באיומי סרק, כפי שאירע כאשר פייסל חוסייני איים בשעתו בדם ואש אם תיבנה שכונת הר חומה בירושלים. אבל אפילו אם יגיעו פיגועים בעקבות העברת השגרירות, זהו מחיר שעלינו לשלם כדי שתוכר ירושלים כבירתנו, ומדינת ישראל כארץ ציון וירושלים.